הצטרפו עכשיו למגזין המודפס של עכשיו 14!
"אני קצת כמו משה בתיבה. גדלתי בישראל השנייה, ליד שוק תלפיות בחיפה. כשהייתי ילד הייתי מסתכל במעלה הכרמל ותוהה מי האנשים העשירים שגרים שם. אבל כמו משה נשלחתי לעבור הכשרה אצל האליטות. הייתי בשר מבשרה של האליטה המשפטית והאינטלקטואלית של מדינת ישראל, ועכשיו חזרתי הביתה כדי לשרת את עם ישראל".
את פרופ' משה כהן-אליה אני פוגשת בבית קפה ברמת ישי. במהלך שיחתנו עוצר אותו חייל מילואים כדי להודות לו על הופעותיו בתוכנית 'הפטריוטים'. "מה שעומד לנגד עיניי זה מה טוב לעם ישראל", אומר לו כהן-אליה, ומוסיף: "הרוח הזו חסרה כיום בשמאל הישראלי. בסוף כולנו אחים, ואפשר להגיע להיבנות אם מה שעומד לנגד העיניים זה טובת העם. לצערי, לא זה מה שמנחה כיום את הנהגת השמאל הישראלי, אלא האינטרסים של שמירת כוח האליטות".
לא פותחים שולחן
כהן-אליה (57), גרוש ואב לארבעה, מתגורר כיום בקריית טבעון. הוא מתהדר בקריירה משפטית ואקדמית מרשימה: הוא מומחה למשפט חוקתי ופרופסור מן המניין במרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת גן, שבו שימש גם דקן המוסד ונשיאו. לדבריו, רוב חייו הבוגרים היה נטוע במיליה שמאלני אליטיסטי, אבל לאחר שהשתתף בניסיון להגיע להסכמות במהלך ניסיון הרפורמה המשפטית, וגילה לטענתו כי המיליה שלו לא התכוון מלכתחילה להתפשר על כלום, משהו בו נשבר.
הצטרפו עכשיו למגזין המודפס של עכשיו 14!
"כשניתן פסק הדין של בית המשפט העליון בעניין הסבירות הייתי בסוג של הכחשה", אמר בזעם במונולוג שנשא בתוכניתו של שמעון ריקלין לפני כשלושה חודשים, "עכשיו אני בשלב הזעם. זעם הוא במידה רבה מנוע לפעולה, והגיע הזמן שאזרחי מדינת ישראל יבינו מה קורה כאן. פסק הדין הזה הוא לא פחות משוד לאור יום של הדמוקרטיה הישראלית, ועוד בזמן מלחמה. הוא משנה את המשטר משלטון העם, שזה דמוקרטיה, לשלטון השופטים, שהוא יוריסטוקרטיה. אסור להשלים עם פסיקה שהיא יהירה, מופרכת ובמידה רבה אסונית".
2+כדי להבין את התהליך שעבר אני חוזרת איתו לימי ילדותו בחיפה, לשכונה הדלה שבה התגוררו בעיקר יוצאי עדות המזרח ובסמטאותיה הסתובבו גם עבריינים ונרקומנים. "הוריי באו לארץ מעיראק ומסוריה", הוא מספר. "אבא שלי הוא יוצא קהילת דמשק, ואימי נולדה למשפחה שהיא אליטה בגדאדית שהיגרה עם הבריטים לכלכותה שבהודו. בארץ אבא היה פועל ב'סולל בונה', ובבית שלנו הייתה דלות. לפעמים ממש לא היה מה לאכול. למרות הסביבה שבה גדלתי הייתי ילד מחונן, תלמיד מצטיין ותולעת ספרים.
"כשעליתי לחטיבה במסגרת תוכנית האינטגרציה התחלתי ללמוד בכרמל. זה היה הלם מבחינתי: ביסודי לא הרגשתי שונה, כי כולם היו כמוני, אבל כשעברתי ללמוד בכרמל חוויתי משבר אמיתי. כשהייתי הולך לחברים הם היו פותחים שולחן, והיה המון אוכל בבית. התביישתי להזמין אותם אליי, כי לא היה לי במה לכבד אותם, והייתי מהנדס את הדרך שבה הובלתי אותם לביתי כדי שלא יראו את הנרקומנים בשכונה".
בנים של
בשירותו הצבאי ביחידה 8200 החל כהן-אליה להתנתק מהרקע המסורתי של בית אבא. "אבי מסורתי, והיינו הולכים איתו לבית הכנסת בשבת. צמתי ביום כיפור, לא אכלתי חמץ בפסח, אבל הניתוק מן המסורת היה חלק בלתי נפרד מתהליך ההשתלבות שלי באליטות.
"ב-8200 כמעט כולם היו חילונים ואשכנזים. מוזיקה מזרחית הייתה מחוץ לתחום, וגם המסורת. בפסח כל החבר'ה הלכו לאכול פיתה וחומוס במסעדת אחמד את סלים, ונגררתי אחריהם".
הצטרפו עכשיו למגזין המודפס של עכשיו 14!
כשסיים את שירותו הצבאי התקבל כהן-אליה ללימודי משפטים באוניברסיטה העברית. הוא סיים את לימודיו בהצטיינות, המשיך ללימודי דוקטורט, ולאחר מכן התקבל ללימודי פוסט-דוקטורט בהרווארד. הוא עבד באגודה לזכויות האזרח וייסד את הסניף הישראלי של האגודה הבין-לאומית למשפט חוקתי.
היית צריך לאמץ דעות שמאלניות כדי להתקדם?
"תמיד הייתי ציוני פרגמטי וליברל וראיתי בעצמי איש מרכז, לא הרגשתי שאני צריך להעמיד פנים", הוא עונה. "הבעיה היא שהשמאל הישראלי עבר תהליך של רדיקליזציה בשנים האחרונות. בשנות התשעים האגודה לזכויות האזרח למשל לא הייתה ארגון של השמאל הרדיקלי כמו שהיא היום, וייצגה גם גורמי ימין".
2+את התמחותו במשפט חוקתי עשה כהן-אליה במחלקת הבג"צים של פרקליטות המדינה. אף שהיה מהתלמידים המצטיינים באוניברסיטה העברית, לא התקבל להתמחות בבית המשפט העליון. "בדרך כלל יש לכל שופט שני מתמחים, כלומר באותה תקופה היו 22 תקנים למתמחים", מספר כהן-אליה. "אבל כשהגשתי מועמדות להתמחות בעליון, אמרו לי שנותרו רק ארבעה תקנים פנויים, כי כל השאר תפוסים על ידי 'בנים של'. לי לא היו קשרים, ולכן לא התקבלתי".
