צריך להגיד את האמת. פעולות הממשלה כפי שהם עכשיו לא יביאו להכרעה לא בעזה ובוודאי שלא בלבנון. ברפיח ומקומות אחרים יש פעילות חשובה, אבל לא מספקת. לא ניתן לסיים את הפעולה ברפיח בתוצאות האלה.
כדי להכריע צריך לכבוש את כל השטח, להיכנס לתת קרקע, להשמיד את ההנהגת חמאס ולשחרר את החטופים. הדברים האלה לא קורים לפי שעה והבעיה הגדולה יותר שאני לא רואה כוונה ללכת לשם. פעולות ממוקדות על פי מידע מודיעיני זה חשוב, אך לאחר כיבוש וטיהור השטח.
1+גם בלבנון, ישראל עושה הכול כדי להגיע להסדר. שר הביטחון, כך מספרים לנו, השתכנע מהאמריקאים שאין צורך (או יכולת) במלחמה. יתכן כמובן שחיזבאללה לא יותיר לנו בררה, היות והוא לא מוכן להפסיק את התקפותיו עד סיום המלחמה בעזה ולזה, תודה לאל, הממשלה לא מסכימה.
אבל הוא בהחלט ישחק על העבודה שאנחנו עוד יותר לא רוצים מלחמה ממנו. אפשר למשל, להפחית את ההתקפות אבל לשמרם כדי להציב אותנו בדילמה. אגב, זה בדיוק מה שחיזבאללה עושה בימים האחרונים.
1+אני לא מזלזל בסיבות או בלחצים כי הם קיימים למכביר: הנשיא ביידן ממש לא להוט לאפשר לנו לנצח, אלא לשרוד וה-7 באוקטובר הבא יהיה הבעיה של מישהו אחר, יש לחצים אדירים בעולם הרבה מהם כתוצאה מחוסר הגיבוי האמריקאי, יש את האג, יש את כל תרבות "העכשיו" הקולנית אצלנו שרוצה שנסיים את המלחמה לפני שנשיג את מטרותיה וטומנת את הראש בחול לגבי המשמעויות והטבח הבא (או פשוט מעדיפה לראות את ישראל בראשות ביבי מפסידה ולעזאזל המדינה), יש כלכלה שנפגעת, יש אנשי מילואים שנקראים כבר פעם שלישית אל הדגל ויש טעויות פוליטיות כמו חוק הגיוס.
אבל כל אלה לא מסירים אחריות ממקבלי החלטות. בשביל זה אתם שם. וכרגע אתם לא רוצים להכריז על כניעה אבל גם לא פועלים להכרעה. זו שעתכם ההיסטורית, וברגעי הכרעה יש לקבל החלטות קשות. רוב העם מוכן לשלם את המחיר – השאלה אם אתם?
