accessibility-icon
share-icon
צילום: יונתן זינדל פלאש 90
צילום: יונתן זינדל פלאש 90

לאחר שהצהיר על הפסקת הלחימה, יצא המרצע מן הגנץ | דעה

מיכאל שפרבר

מיכאל שפרבר

ח סיון ה'תשפד (14.06.24)

111

0

like

0

dislike

בני גנץ, מנסה לשדר לעם ישראל, דרך מראייניו, מנהיגות ישירה, חלוצית אותנטית ובנגוריוניסטית • אמירתו של גנץ, כי הוא תומך בסיום המלחמה, היא לא פחות ממסוכנת למדינת ישראל


לבני גנץ, מגיע כל הכבוד. באמת, בכנות וממש לא בציניות. הוא השר היחיד ואולי אף חה"כ היחיד, שקם ועשה מעשה ועבר לגור בצמוד לאזורי סיכון ולחימה, בקיבוץ יד מרדכי. בני גנץ, גם טרח, בשלל הראיונות שהעניק לתקשורת עם כניסת התפטרותו מן הממשלה לתוקף, ביום חמישי ה 13/6, לקיים את הראיונות ביד מרדכי.

לא במקרה ולא סתם, הוא אף טרח להתלבש בפשטות ובעממיות, עם תפאורה מינימליסטית ולהדגיש למראייניו, את עובדת היותם בקיבוץ יד מרדכי. בני גנץ, מנסה לשדר לעם ישראל, דרך מראייניו, מנהיגות ישירה, חלוצית אותנטית ובנגוריוניסטית. הוא יודע שזה המוצר הנדרש והחסר כל כך בעם. הוא לא התפלפל ולא התפלמס ואפילו לא ניסה להתחכם, או להפגין חשיבות יתרה מהזן השמור לפוליטיקאים, בראיונות עמו.

maximize-image
images-count5+
בני גנץ בריאיון למגי טביבי | צילום: ללא

אמירתו חדה וברורה, "אני אשאף להוביל את מדינת ישראל לבחירות, בהן אני אנצח ואקים ממשלת אחדות ציונית רחבה". מאחר שבני גנץ מוביל (עדיין), במרבית הסקרים האחרונים, עם סיכויי ההצלחה הגבוהים ביותר במספר המנדטים ואף בשאלת ההתאמה לראשות הממשלה, ראוי שנתעכב על תוכן דבריו. לא יהיה מי שיחלוק על הצורך באחדות בעם, כתנאי להצלחה מדינית וצבאית ובעניין זה, גנץ לא חידש דבר ולמעשה מרכולתו זהה כמעט לחלוטין לכל יתר המפלגות וראשיהן. לכן האמירה שלו, כי דווקא הוא זה אשר יצליח להוביל לאחדות השורות והלבבות, צריכה להתקבל בספקנות רבה, בפרט לאור העובדה שעד היום, הוא לא הצליח לעשות זאת.

גם בסוגיית המלחמה בלבנון, לא מצאנו הבדלי מהות בינו לבין המנהיגים האחרים מן הימין או מהמרכז. הוא שואף להסדיר את המערכה מול חיזבאללה, באופן מדיני ורק בלית ברירה, לצאת למערכה צבאית שם. לא נראה, שראש הממשלה נתניהו או שר הבטחון גלנט חושבים או פועלים אחרת.

maximize-image
images-count5+
רה"מ נתניהו והשר גנץ בכנסת | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

היכן אפוא נמצאת נקודת החיתוך המהותית בינו לבין ממשלת הימין? באמירה המאוד ברורה שלו בראיון לדני קושמרו, כי הוא תומך בסיום המלחמה בתמורה להשבת החטופים, או בלשונו: "שיהוי לשנה או שנתיים". "שיהוי לשנה שנתיים" ואז מה? ומי ישלוט ברצועה בפרק זמן זה? ומה יקרה עם עשרות אלפי מחבלי החמאס ותומכיהם, האם הם יתאדו מעל פני האדמה? ואיך נבטיח את מניעת התעצמותו ושליטתו של חמאס בשטח ובאוכלוסייה?

כולנו מבינים שכגודל אכזריותו של ארגון החמאס, כך עצמת תחכומו וראייתו האסטרטגית. הוא נכנס לאירוע של ה 7/10 בעיניים פקוחות לרווחה ומתוך ידיעה ברורה, שיש סיכוי סביר מאוד שהוא יוכרע צבאית, אך יזכה לעדנה מדינית ומנהיגותית ויהפוך לנושא הדגל של "המאבק הפלסטיני", על חשבון הרשות הפלסטינית או כל גורם "מתון" אחר.

maximize-image
images-count5+
כוחות צה"ל בעזה. קרדיט: דובר צה"ל

חמאס לא מכיר אינהרנטית, כחלק מובנה בהשקפת עולמו האיסלמיסטית קיצונית, בקיומה של מדינת ישראל ולא רואה כלל היתכנות לחיים של שלום בצד מדינה יהודית. זה לב העניין ועל כך הם נאבקים וראוי לכולנו לראות את המציאות נכוחה.

לכן, אמירתו של גנץ, כי הוא תומך בסיום המלחמה, היא לא פחות ממסוכנת למדינת ישראל, עתידה ובטחונה, שכן המשמעות האופרטיבית שלה ברורה: הישארותו של חמאס כארגון לגיטימי וכמנהיג האומה הפלסטינית. כאן טמונה מחלוקת עקרונית ומהותית בינו לבין ממשלת הימין, בראשות ראש הממשלה נתניהו, המסרבים לכך בכל תוקף ודורשים את הכנעתו והכרעתו של חמאס והפיכתו ללא רלבנטי לחלוטין ל "יום שאחרי".

maximize-image
images-count5+
כוחות אוגדה 98 בלחימה ברצועת עזה | קרדיט: דובר צה"ל

בעיני נתניהו והימין, הישארותו של חמאס בזירה, משמעה סכנה ברורה ומיידית לשחזור האסון הנוראי של טבח ה 7/10. זאת כמובן מעבר לטעות הפטאלית במתן פרס, בדמות הבטחת שרידותו של הארגון הפסבדו נאצי הזה ובפרט שהוא יושב לנו על הגדר ובתוך החצר האחורית שלנו.

אין בכלל ספק שגם גנץ, היה מעדיף לראות בהיעלמותו המיידית של חמאס, ראשיו ומחבליו המתועבים. אולם הוא שהציב לעצמו כמטרת על את השבת החטופים, מוכן לדחות את המשימה הזו ל"שנה או שנתיים" כלשונו, מתוך הבנה כי בראיה אסטרטגית מדינת ישראל תוכל להידרש לטיפול באתגר במועד מאוחר יותר.

maximize-image
images-count5+
השר בני גנץ ושר ההגנה האמריקני, לויד אוסטין | צילום: דוברות

בני גנץ סבור שאחדות החברה הישראלית ותיקון השבר העצום שנפער בה ושהגיע לשיאו השלילי, עם פרוץ מאורעות ה 7/10, הוא ערך גדול וחשוב ובעיקר חיוני להתמודדות עם המערכות הרב זירתיות שאנו ניצבים בפניהן כבר היום הלכה ולמעשה. לכן, הוא להבנתו ולתומו סבור ש"לא יקרה אסון", אם לטובת הלכידות החברתית והשבת האמון והחוזה הבסיסי בין ההנהגה לעם, נעדיף את ערך השבת החטופים, על פני הכרעת החמאס ל"שנה או שנתיים".

וכאן בני גנץ, במלוא ההערכה טועה טעות מרה. אם אכן תכלית פעולותיו המתוכננות היטב של חמאס ב 7/10, הייתה למצב את מעמדו כגורם הלגיטימי של הנהגת האומה הפלסטינית, הרי שהותרתו בזירה ובוודאי במסגרת הסכם שיבטיח את מעמדו ושרידותו, משמעה הודאה רשמית של מדינת ישראל בהפסד במלחמה הזו. זאת מבלי לגרוע מהסכנה המוחשית והמיידית, להתחדשות עוצמתו הצבאית של חמאס, שתכליתה הברורה אחת היא ואותה למדנו על בשרנו בצורה אכזרית וכואבת במלחמת שמחת תורה ה 7/10; השמדתו של עם ישראל, זקנים גברים נשים וטף בכל דרך וצורה מפלצתית ומזעזעת.

עקבו אחרינו גם ב-Google News