האם יש בישראל חוסר שוויון בין גברים לנשים?

מדד השוויון: אחת לשנים מספר יוצא דו"ח עולמי הסוקר את האי-שוויון בין המינים. ב-2023 הוציא ארגון זיגי (SIGI), השייך ל-OECD, דו"ח שבו מוקמה ישראל במקום האחרון מ-179 מדינות. השרה מאי גולן, שרת המשרד לשוויון חברתי ולקידום מעמד האישה, הזדרזה להודיע כי תוצאות הדו"ח חמורות ומדאיגות, אבל כל בר דעת מבין שהדו"ח מתייחס לתקופת הממשלה הקודמת, והוסיפה: "באתי לשנות למען נשות ישראל".

נקודת המוצא היא כמובן ההשוואה למצב הגברים, וכאן אין אלא להרים גבה ולתהות אם השרה מאי גולן אכן מעורה בפרטים. מצבן של הנשים בישראל טוב באופן מוחלט: פערי השכר הקיימים נובעים מהבדלים ענייניים (שעות, סיכון וכו'), רמת האלימות כלפי נשים כנשים זניחה (וגם המעט שיש קורה ברובו במגזר הערבי), יש שוויון הזדמנויות עודף לנשים, 'אפליה מתקנת' בכל מגזר ובכל היבט, ונוסף על כך יש משרות וארגונים המיועדים רק לנשים, למשל נציבת הטרדות מיניות או בשמה המכובס ניצבות שוויון חברתי.

כמו כן 3,000 ארגוני נשים פועלים כאן במימון ענק, יש לנשים פריווילגיות רבות בחוק, תיעדוף במכרזים ממשלתיים, יותר מ-250 יועצות מגדר פרוסות במערכת הציבורית ועוד. נזכיר גם כי הממשלה הנוכחית היא הראשונה שדאגה להעמיק את האי-שוויון בהקמתו של משרד מיוחד לענייני נשים. הטחו עיני השרה גולן מראות זאת? ובכן, נראה שכן, כי לצד כל יועצת מגדר מצוי תקציב נאה, ולצד כל מכרז ממשלתי מצוי ג'וב עסיסי.

נחזור לדו"ח המוזר של זיגי. הדו"ח עמוס נתונים שחלקם מגמתיים וחלקם פשוט אינם נכונים, וכך ויוצא שאלבניה (מקום 4), קוסטה ריקה (מקום 13) ומונגוליה (מקום 22) ממוקמות מעל ישראל (שהיא מקום 97, ולא 179 כפי שפורסם).

לא נלאה אתכם בנפתולי הדו"ח, נאמר רק שהדו"ח בנוי מארבע קטגוריות ראשיות ויש בו כ-130 שאלות של כן ולא. כך למשל על השאלה "האם החוק מחייב חופשת לידה בתשלום" או "האם יש הבדל בחוק בנוגע לזכויות אחזקת ילדים" התשובה המיוחסת ישראל היא לא. למה לא? לעורכי השאלון או לנותני התשובות פתרונים, אך התשובה צריכה להיות כמובן כן. כמו כן נציין ש-28 שאלות חשודות כלא מדויקות, ותשובה נכונה עליהן הייתה כנראה מקפיצה את ישראל אולי אפילו לעשירייה הראשונה.

חמור לא פחות, בדו"ח נכללות שאלות רבות הבוחנות את מדד השוויון לא רק על פי המצב החוקי אלא על פי קיומם של מנהגים דתיים, תרבותיים ובלתי פורמליים המבחינים בין גברים לנשים, שהם כידוע עניינם הפרטי לגמרי של אותו ציבור, יהא גודלו אשר יהא. ואולם השאלות הללו מלבד מופרכותן הסטטיסטית מצביעות על מטרתו הנפסדת של הדו"ח: שינוי ה-DNA התרבותי של המדינות והפיכתן למדינת כל נשותיה.

בכל מקרה, מעיון מסודר בכל השאלות והתשובות הנוגעות לישראל ברור שאין קשר בין המציאות בישראל ובין הדו"ח, ולשרה מאי גולן ולצוותה הפתרונים כיצד הם מעצבים מדיניות ציבורית על סמך דו"ח כה מופרך שספק אם בדקו את נתוניו.

קו חם לנשים בלבד

אין זה סוד כי ארגוני הפמיניזם הרדיקלי בישראל דוחפים זה כמה שנים באגרסיביות רבה את הרעיון כי אישה וגבר חד הם, ועל כן בשדה הצבאי יש לאפשר גיוס נשים ליחידות (סיירת מטכ"ל ודומיהן). אגדה זו בדבר השטחה והסתרה של ההבדלים בין נשים לגברים מתנחלת אט-אט בלבבות הציבור ומסתירה את הנזקים הנגרמים לנשים ולמערכת הצבאית כאחד. מיותר לציין את האבסורד שבגישה זו, המתהדרת בערך השוויון אך מעוניינת לכבוש רק את יחידות העילית (רק לפי בחירתן, כמובן), שעה שגברים ימשיכו להיות לבדם נהגי משא וחימושניקים ויהיו חייבים להיות נכונים להקריב את חייהם בשירות קרבי לפי צורכי צה"ל.

1+

צה"ל, בפיקוד היוהל"ן והפצ"רית, אינו מעז לצייץ וכמובן מיישר קו בצורה מוחלטת עם ההזיה, והמציאות משתנה ממש לנגד עינינו עת דובר צה"ל מדגמן נשים לתפקידי לוחמה וסער משל היו ולקיריות או מינימום ונדר וומן.

ואולם אף שנשים מוצגות ומקודמות בישראל כבעלות כישורים מקבילים לגברים, הן זכו להקמתו של קו חם ייחודי שנפתח במשרד לאחרונה לנשים בלבד ומטרתו הוגדרה כך: "לצערנו, אנו במצב שבו העורף הפך לחזית ואנו נדרשות להתמודדויות שלא הכרנו כמותן, ולאתגרים מורכבים המתנהלים תחת קושי רגשי עצום. הקו יסייע בכל נושא".

וישאל השואל: ומה על הגברים שמצויים בקושי עצום? האם אינם נחשבים בעיני המשרד שמתיימר לספק שוויון חברתי?

הקול בשבילך

לצערן של ארגוני הפמיניסטיות ושל השרה מאי גולן, עדיין אי אפשר להכיל את שיטת ספירת הראשים (50–50) על הבחירות הדמוקרטיות לרשויות המקומיות, ולכך מצטרפת מחשבה עגומה שרוב מוחלט מהבוחרים (בוחרות) בחרו דווקא גברים, על כן דאגו לקומבינת 'הבה נתחכמה לו'. על חשבון משלם המיסים (וגם משלמות המיסים, אגב) החליטו במשרד לסייע לנשים במרוץ הבחירות ויצאו בקמפיין מרובה משאבים שכותרתו "הקול בשבילך", ובו נשים נקראות לבחור נכון. התוצאה אגב עלובה למדי: מספר הנשים נותר כפי שהיה, 14 מ-242. אם כך, גם במבחן התוצאה נכשלה השרה גולן.

נזכיר כי נשים בישראל מאיישות באחוזים נכבדים משרות בכירות בשירות הציבורי. לדוגמה, במשרד המשפטים – 70% נשים, בבתי המשפט – 55%, בפרקליטות – 61%, במוסדות להשכלה גבוהה – יותר מ-50% נשים עד התואר השלישי. מכאן שהכלים מצויים בידן. העובדה כי מקומן של נשים מצומצם בקרב ראשי הרשויות המקומיות אינו אומר כי פער זה מחייב תיקון וכי יש להקצות משאבים לשם כך. אולי אפשר לומר ללא תקינות פוליטית שנשים אינן מעוניינות בכך? שיטה זו של אפליה מתקנת מתכתבת עם הפנקס האדום ועם משטרים אפלים, וראוי לה שתידחק לקרן זווית.

חרדים בשאלה

ולא רק בענייני פריווילגיה לנשים כשל המשרד שמתיימר להיות שוויוני: לאחרונה עלה המשרד מדרגה בהפקת קמפיין סיוע לחרדים וחרדיות שחוזרים בשאלה בגיוסם לצה"ל באצטלה של שוויון בנטל. טענה זו נמצאת במסלול התנגשות ישיר עם הממשלה שהשרה מאי גולן עצמה היא חלק ממנה. משעשע למשל לחשוב מה היה קורה אילו החליט המשרד לשוויון חברתי למשל לממן מלגות לחיילי קיבוצים שיניחו תפילין.

תהליך זה, בעומק הדברים, בדומה לשאר התחומים שהפמיניזם הרדיקלי מנופף בהם (טיפול באלימות כנגד נשים, קידום נשים בעבודה), לא רק משרת דווקא את האנרכיסטים חובבי 'ערך השוויון' ו'בחירות עכשיו', אלא ישיג כנראה את התוצאה ההפוכה. חרדים מרצונם לא יתגייסו לצה"ל, כי צה"ל חשף את ערוותו כצבא בשליטה וחשיבה פמיניסטית, ולהם אין עניין בכך. וצה"ל כמו צה"ל יסביר לנו שאין ברירה אלא להגדיל את הגדודים המעורבים, מה שנקרא ניצחון פירוס, ואת התוצאות נקווה שלא נראה ב-7 באוקטובר הבא.

לסיכום, הגם שהשרה גולן חפצה בטובת נשים, עדיף כי תניחן לנפשן. הן אינן חלשות ובטח לא מוחלשות, והן תסתדרנה מצוין בלי עודפי הג'ובים והתקציבים שיוצר משרדה של השרה גולן, וייתכן שהן תשמחנה (כמו כל עם ישראל) לקבל בחזרה לתלוש המשכורת את הכסף שנחסוך מסגירתו של המשרד ולחזור לחיים נורמליים שבהם נשים וגברים אינם אויבים.