את ועדת החקירה לבחינת התנהלות כלל הדרגים באזור יהודה ושומרון; המדיני, הצבאי והמינהלי (מינהל איו"ש), אפשר להקים כבר עכשיו ואין ממש צורך לחכות לאסקלציה הצפויה. המחדל מהדהד בכל מקום וכל הזמן.
הנחת העבודה היסודית של כלל הדרגים באיו"ש, סומכת על הרשות הפלסטינית כפרטנרית המונעת טרור וככזו שתלחם עבורנו בחמאס, בג'יהאד האסלאמי וביתר הארגונים הסרבניים.

הטיב לבטא זאת במילותיו ראש השב"כ לשעבר נדב ארגמן שאמר לא מכבר (בכנס ה-INSS האחרון): "חמאס הוא ארגון טרור, הרשות הפלסטינית היא הגורם הלגיטימי של העם הפלסטיני. הרשות הפלסטינית איננה גוף שמעודד טרור ובוודאי לא ארגון טרור. הרשות הפלסטינית רואה את עצמה חיה לצידנו".
על בסיס התפיסה הרווחת (והמוטעית) הזו, המחבל שביצע את פיגוע הדריסה הרצחני בפאתי שכם, אך לפני ימים בודדים, הסגיר עצמו לרשות בשכם. זכה לאירוח מכובד אצלם וכעבור יומיים הועלם משם, בניגוד להנחה הישראלית שמשטרת הרש"פ ושירותי הבטחון שלה, כמי שנלחמים בטרור, יסגירו אותו לישראל (בצה"ל סמכו על הרש"פ, אך המחבל משכם שוחרר מבלי שיוסגר. יובל זוזוט עסיס "עכשיו 14" 2/6/24).

צה"ל ומערכת הבטחון מניחים ובצדק, שתרחיש האימים שפקד את ישראל ב-7/10, עלול חלילה לשחזר את עצמו בזירות נוספות. הזירה המיידית, היא כמובן יו"ש. בהתאם לכך, נערכים כל העת באוגדת איו"ש משחקי מלחמה ונבחנים תרחישים ותגובות אפשריות.
ממש לאחרונה פורסם, כי בתרגיל אוגדתי שנערך, תורחש טבח ביישובים יהודים בדרום הר חברון ובחיילי צה"ל המוצבים בגזרה, כתולדה של התפרצות המונית של מחבלי חמאס בשטח. במסגרת התרגיל, הנחת העבודה היא שפת"ח, כלומר הרש"פ מסייעים לצה"ל במניעת הטבח (חנן גרינווד ישראל היום 31/5/24: מופרך: אימון בתרחיש 7.10 סומך על פת"ח שיעצור את חמאס).

יאמרו מי שיאמרו שלמרות האמור לעיל, אין בעצם סכנה ממשית הנשקפת למדינת ישראל, מכוחות השיטור הפלסטיניים ביו"ש וכי מדובר בכוח מצומצם, שולי ולא מאומן שתפקידו שיטורי גרידא הנועד לצרכים פנים פלסטיניים, וזאת בהתאם ל"הסכמי אוסלו".
הנה, אף לפני ימים ספורים, חשף בפנינו אלחנן גרונר והקול היהודי בכתבת תחקיר מעמיקה שהרשות מקימה ומאמנת צבא לכל דבר ועניין, העובר אימוני ארטילריה, שריון, צליפה, צניחה ושימוש במקלעים כבדים בפקיסטן (חשיפה: אימוני ארטילריה ושריון בפקיסטן: כך מוקם צבא "פלסטין" מתחת לאף של ישראל. אלחנן גרונר הקול היהודי 20/5/24).

אין צורך להכביר במילים אודות המשמעויות של אימונים מהסוג הזה וראוי שנשאל עצמנו, כנגד מי מתאמנים חיילי הרשות הפלסטינית? האם יש צורך באימוני שריון וצניחה, כדי להילחם בטרוריסטים מבית בטול כרם? או בג'נין?
הדבר המדהים הוא שידיעות מסוג זה, חולפות ועוברות מתחת לרדאר ועדיין לא משנות את דפוס הפעולה הנדרש בהתמודדות מול הרש"פ והאיום הממשי שקיים מזירת יהודה ושומרון.

הנתונים מצטרפים כמובן לסקרי עומק שנערכים כל העת בקרב ערביי יו"ש ומהם עולה כי למעלה מ-70% מערביי יו"ש, תומכים בטבח ה 7/10 ולמעלה מ-90% מהם מכחישים כי בכלל בוצע טבח ב-7/10. המגמה ממשיכה גם בסקרים עדכניים שנערכו לאחרונה ולפיהם 75% מתושבי יו"ש מרוצים מתפקוד חמאס במלחמה, בעוד רק 8% מרוצים מתפקודו של אבו מאזן ו-93% חפצים בהחלפתו. רוב מוחלט של הפלסטינים מצביעים על המאבק המזוין ככלי המועדף בעיניהם להשגת עצמאות וכשליש מהם מקדשים כערך עליון את זכות השיבה, שמשמעותה חיסולה של מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי (https://www.pcpsr.org/).
במקביל, המחדל המתמשך של הרשויות המינהליות ביו"ש לאכיפת הבנייה הבלתי חוקית הפלסטינית, שתכליתה המשלימה והמוצהרת (במסגרת תכנית שורשים של הרשות הפלסטינית כבר משנת 2009 Ending The Occupation, Establishing The State http://www.miftah.org/Display.cfm?DocId=20388&CategoryId=8) הקמת מדינה פלסטינית הלכה ולמעשה והשמת היישובים היהודים בטבעות חנק. מימדי הבנייה הזו, הגיעו לעשרות אלפים, המתנקזים בעיקר בצירי התנועה, על גדרות היישובים ובתפיסת השטחים הפתוחים. הבנייה הלא חוקית התעצמה בחסות ימי המלחמה, כחלק מאסטרטגיה מוכוונת של הרשות הפלסטינית ובתמיכה ומימון זר. לעומת זאת, האכיפה הישראלית, שגם עוד קודם למלחמה, הייתה דלילה וחסרת משמעות כמעט לחלוטין, היא כיום כמעט אפסית.

אין צורך להכביר מילים על הסכנה הברורה של מדינת הטרור, שקמה לה בקצב ממאיר ומבהיל, בצמוד לכביש 6, בסמיכות ליישובי לב הארץ, עמק יזרעאל, ירושלים וצפון הנגב. מדינה עם צבא חמוש ומאומן ובעל מוטיבציה גבוהה מאוד לשחזור אירועי האימים של ה-7/10 ביהודה ושומרון ולמעשה בכל מקום בו נמצאים יהודים, גם בלב "ישראל הקטנה".
ההסתמכות הנמשכת של כלל מערכות התווית המדיניות וקבלת ההחלטות במדינת ישראל על הרש"פ כגורם ממתן, כפרטנר ובעיקר כמי שילחמו עבורנו בטרור – כאשר הם חלק אינהרנטי ממנו ובעלי אידאולוגיה טרוריסטית שנועדה להילחם בכל דרך במדינת ישראל – מעידה על "שינת דוב" עמוקה ומסוכנת, שתוצאותיה ההרסניות כבר מתדפקות על דלתנו.
