בתחילת העימות מול חיזבאללה, צה"ל הביא הישגים מרשימים בחיסול בכירים ומחבלים רבים, תוך הפעלת הרתעה וקו גבול כביכול בתוך לבנון, כאשר חיזבאללה היה עסוק בהגנה ותגובה. אבל בתקופה האחרונה, מאז חודש אפריל, חל שינוי עגום ביחסי הכוחות, ניתן לומר אפילו שהעליונות בזירה הצפונית והשליטה בקצב ועוצמת האש עברה צד.
המצב כיום הוא שחיזבאללה מרחיב את טווח שיגורי הטילים למרחקים גדולים יותר, מטווח את הצפון בכמויות עצומות של רקטות, וכל זאת כמעט ללא תגובה משמעותית של צה"ל שעסוק רק בתגובה ולא במתקפה. אם בתחילה חיזבאללה "הסתפק" בירי של 40 עד 90 טילים ביממה, הרי שהיום המספר נע באזור ה-325 שיגורים ביום! צריך לציין שמדובר בטילים מדוייקים, שגם אם הם בחלקם לא מוגדרים ככאלה, הרי שיש להם יכולת דיוק מאוד גבוהה.
2+לישראל הייתה היכולת לבחור נקודת זמן אופטימלית שבה היא תוקפת בצפון ומפתיעה את האויב. כעת, לאחר הסבבים הנמשכים, כבר אין את גורם ההפתעה, סבב לחימה עצים הוא כבר בלתי נמנע, וחיזבאללה כבר מבין את מאזן הכוחות ואת יכולות האש שלנו. העיתוי לפעילות ותמרון בלבנון נדחה שוב ושוב כתוצאה מהלחץ האמריקני והעיכוב בכיבוש רפיח, והתוצאות העגומות הן ירי הולך וגובר בצפון ושחיקת ההרתעה.
הקונספציה בדרום, שכולם כבר מתנערים ממנה, עודנה נוכחת מאוד בצפון. במשך שלושה ימים ניסו בכירים בצבא להסביר לי שירי של חיזבאללה לעבר בסיס אסטרטגי בקרית שמונה הוא לא אירוע גדול כי "רק חדר כושר נפגע". וזאת הקונספציה, ופה טמונה התשובה על "יחסנו לאן?". לצערי, ישראל מחכה לאירוע רב נפגעים בשביל לפתוח מלחמה בצפון. המלחמה מתנהלת על בסיס תוצאות ולא על בסיס כוונות.
2+לחיזבאללה יש מאגר עצום של טילים וכטבמי"ם, ולצה"ל אין את היכולת להתמודד עם ירי של עשרות, מאות ואולי יותר של שיגורים כאלה לישראל. ולכן, ישראל הגתה תוכנית שבמרכזה מכת פתיחה עצימה וניטרול יכולות רבות של חיזבאללה. אלא שההסתבכות בסבבים מול חיזבאללה, והיעדר היוזמה שלנו, מובילה לכך שאנחנו רק מגיבים ונותנים לחיזבאללה לתת את הטון, ובתוך כך, ירי של טילים מדויקים שקשה מאוד ליירט ופוגעים במבנים ואתרים אסטרטגיים.
למה צה"ל מחכה?
אז השאלה שמתבקשת היא, למה צה"ל מחכה? התשובה שניתנת שוב ושוב, היא שישראל מחכה לסיים את המלחמה בעזה ורק אז לעבור למלחמה צפונה. המסר הזה הוא גרוע מאוד. הרי מה שעומד מאחורי הטענה הזו, היא שלישראל אין את היכולת להתמודד מול כמה זירות במקביל. ואם זה המצב, אזי מעבר לכך שאין להוסיף כמה הוא חמור, מדוע חברי הממשלה ובכירים בצבא, יוצאים שוב ושוב בהצהרות ראוותניות ואיומים נגד חיזבאללה? If you whant to shot, shot, don’t talk
2+יש נקודה חשובה נוספת בהקשר הזה: אתמול פורסם כי אלוף פיקוד צפון, אורי גורדין, התפרץ על ראש עיריית קריית שמונה במהלך ישיבה שקיימו בפיקוד צפון עם ראשי רשויות, זאת בתגובה לשאלות ראש העיר בדבר יכולות מערכת כיפת הברזל ומדוע לא נפרסה סוללת יירוט באזור כשידוע מראש שצפוי ירי לעיר. היחס הזה של גורמים כה בכירים בצבא לנבחרי ציבור, מעלה שאלות קשות על התפקוד והבנת המציאות שלהם.
לזה אפשר לצרף את העמימות שנוהגת בצה"ל כשיש ירי לצפון, למשל אתמול בירי לנהריה. במשך שעות צה"ל לא מתייחס לירי ומה נורה, וזאת כאשר כל ישראלי צפה בפגיעת הטיל, באזעקות וכו'. משהו לא ברור עובר על בכירי הצבא. ערפל קרב הוא נכון ברפיח, אך לא מול אזרחי ישראל באירוע ביטחוני בלב עיר בצפון.
