אם בלגיה, שוודיה, צרפת ומדינות אירופאיות אחרות, שטרם חוו את האסלאם על אדמתם או בכלל, מתקרבות בצעד בוטח לעבר התאסלמותן ומהפכת השריעה (החוק המוסלמי) על אדמתן, הרי שספרד, שכבר חוותה אסלאם, כנראה לא זוכרת או לא למדה מאום מעברה.
ההיסטוריה של ספרד מלמדת כי זו חוותה מקרוב כיבוש מוסלמי על מלא, הצליחה לגרשו וכעת נופלת שוב כפרי בשל בידו. הפעם מתמסרת היא ללא קרב, בכיבוש פנימי רך כמו רע"ם בממשלת בנט-לפיד. זאת בדומה למדינות אירופאיות נוספות, המאבדות עצמן לדעת בשם ערכים נעלים לכאורה, כהומניזם, ליברליזם, פלורליזם, דמוקרטיה ובעיקר מערביות פרוגרסיבית. כזו שאינה מבינה ערבים או מתכתבת עם המוסלמים.
8+ההיסטוריה המוסלמית של ספרד
דווקא מספרד היה מצופה לזכור את עברה, ללמוד את לקחיה ולא לחזור על טעויותיה. נראה כי הספרדים שכחו פרק מרכזי בהיסטוריה של ארצם וטרם התפכחו, למרות מצבם. האנטישמיות מסמאת את עיניהם וכפי הנראה יחוו הם כיבוש מוסלמי שני, ואולי אף מוצלח מהראשון.
במה דברים אמורים? טוב היה אילו היו לומדים הנוצרים הספרדים על המורים (בספרדית: Moro). הכינוי הנפוץ בזמנו למוסלמים תושבי צפון אפריקה וספרד המוסלמית, שמקורם משבטי נוודים ממאוריטניה שהתאסלמו.
כיבוש ספרד התרחש בין השנים 711–718 בחסות האומיים, שכבשוה מידי הוויזיגותים ששלטו בחצי האי האיברי החל מתחילת המאה ה-6. הכיבוש החל בפלישה של כוח צבאי שמנה כ-15,000 לוחמים מורים בפיקודו של טאריק בן זיאד. הכוח חצה את מיצר גיברלטר, נחת בדרום ספרד והחל במסע כיבושים, שבסופו הוכרע צבאו של המלך הוויזיגותי רודריק בקרב גואדאלטה.
8+כך נפלה הממלכה הוזיגותית ועריה נכנעו בזו אחר זו, לרוב ללא קרב, ועברו תחת החסות המוסלמית. המקומות היחידים שנותרו עצמאיים היו המחוזות ההרריים והחבלים הבסקים בצפון, אותם בסקים הדורשים את עצמאותם מספרד עד לעצם היום הזה. ברוב שטחי חצי האי האיברי הוקמה ממלכה מוסלמית בשם אל-אנדלוס, שנכללה מבחינה פוליטית תחת החסות של האימפריה האומיית. המוסלמים המשיכו במסעות כיבושיהם גם בעומק צרפת, שהצליחה לבולמם במאמץ ניכר והצילה בכך את גורל אירופה מפני המשך התפשטות האסלאם.
הכיבוש המוסלמי בחצי האי האיברי ארך כמה מאות שנים והסתיים סופית בשנת 1492. ישנה טענה כי הכיבוש החל להתערער בעקבות קרב קובדונגה ב-722, שמסמל את תחילת הרֶקוֹנְקִיסְטָה הנוצרית (מספרדית: Reconquista, הכיבוש מחדש), משום ניצחונם של כוחות נוצריים מהחבלים העצמאיים בצפון מערב חצי האי. הקהילות הנוצריות והיהודיות המשיכו לחיות כבנות חסות (בערבית "אהל אלד'ימה"), תחת השלטון המוסלמי. ראוי לציין כי דווקא תחת השלטון המוסלמי, במאות ה-9 עד ה-13, זכתה הקהילה היהודית לעדנה ופריחה דתית, תרבותית וכלכלית המכונה "תור הזהב".
8+השלטון המוסלמי בספרד עבר מספר גלגולים ותהפוכות פנימיות שכללו את חלוקת השטח לנסיכויות קטנות. סופו של השלטון ארע עת נפלה גרנדה, הנסיכות האחרונה, בידי הנוצרים ב-1492. בשנה זו התפרסמו גילוייו של קולומבוס "בעולם החדש" אך גם החל גירוש יהודי ספרד.
ביטחונם של היהודים בספרד לא היה מובטח וסוגה בשושנים גם בתקופת הכיבוש המוסלמי, שהרי בשנת 1066 אירעו פרעות גרנדה. ביום שבת ה- 30 בדצמבר 1066, טבחו המוני מוסלמים בכ-4,000 יהודים שהתגוררו בעיר. שנים לקח לקהילה היהודית בגרנדה להשתקם, עד שבשנת 1090 נהרס שוב הרובע היהודי בעיר במהלך כיבושה בידי שושלת המוראביטון, שטפלה על היהודים אשמה לפיה תמכו הם בצד הנוצרי במהלך המלחמה. בתקופת שושלת אל-מווחידון נרדפו היהודים ונטבחו או נאלצו לברוח, כך הפכו הרמב"ם ור' אברהם אבן עזרא לפליטים. הקהילות היהודיות בספרד השתקמו רק לאחר נפילת השושלת, אך צפויות היו לחוות טלטלות גדולות אף יותר.
ההיסטוריה הנוצרית – אנטישמית של ספרד
במאה ה-13 התחדשו עלילות הדם כנגד היהודים, במקומות מסוימים הונהג אות הקלון ועל יהודים נאסר לשמש במשרות מטעם המדינה. בקיץ 1391 התחוללו בספרד פרעות כנגד היהודים המכונות גזירות קנ"א. אלו התחילו בסביליה ומשם התפשטו לשאר חלקי הארץ, במסגרתן נדרשו ונאנסו יהודים להתנצר ומי שסירבו לעשות כן- נרצחו על קידוש השם או נסו על נפשם. אנוסים ששמרו בסתר על יהדותם, נרדפו, עונו ונרצחו במיתות משונות ונוראיות על ידי האינקוויזיציה שהחלה ב־1 בינואר 1481. החל משנת 1492 גורשו בין 100,000 ל-200,000 יהודים מספרד, ישנם אומדנים הנוקבים בכחצי מיליון מגורשים.
בשנת 1802 עוד הוציא מלך ספרד צו המחדש את גירוש היהודים, צו שבוטל רק ב-17 בדצמבר 1968, עת הכריזה ממשלת ספרד על ביטול צו הגירוש בטקס סמלי שהתקיים בבית כנסת במדריד. צו הגירוש אולי בוטל אך שנאת היהודים נותרה על כנה ואף התגברה במרוצת השנים, כפי שנוכחנו ממש לאחרונה.
8+בתקופת הדיקטטורה של פרנקו, ששלט בספרד משנת 1939 עד לשנת 1975, ספרד לא הכירה בישראל והזדהתה עם הערבים ומאבקם למען ה"סוגייה הפלשתינית".
משבר נרשם ביחסי ישראל – ספרד בתקופת מלחמת לבנון השנייה, כשראש ממשלת ספרד, חוזה ספאטרו הסוציאליסט, יצא בהצהרות ביקורתיות וחד צדדיות כנגד ישראל. בעת כנס מפלגתי, בו הופיע עוטה כאפיה על כתפיו, אמר ש"אף אחד לא צריך להגן על עצמו בכוח מוגזם שפוגע בחפים מפשע".
משפט שנערך בשנת 1996 לבעל חנות ספרים אנטישמי בברצלונה, שהפיץ חומר ניאו-נאצי ונידון לחמש שנות מאסר ולקנס כספי, הסתיים בכך שבית המשפט הגבוה בברצלונה השעה את גזר הדין עד לדיון בבית המשפט החוקתי. רק בנובמבר 2007 קבע בית המשפט הספרדי לענייני חוקה שהכחשת שואה אינה נחשבת עוד כעבירה פלילית שדינה מאסר, מפאת חופש הביטוי. אמירה שהעידה גם על היושבים בבית המשפט ולא רק על הנאשם, לכאורה.
8+בשנת 2009 אישר בית המשפט בספרד לחקור תלונה בעוון פשעים נגד האנושות שהגיש "המרכז הפלשתיני לזכויות אדם" נגד שר הביטחון לשעבר, בנימין בן-אליעזר (פואד) ז"ל, ושישה אנשי צבא בהם הרמטכ"ל דאז רא"ל במיל' משה יעלון, מפקד חיל האוויר- רא"ל במיל' דן חלוץ, מפקד פיקוד דרום – האלוף במיל' דורון אלמוג, ראש המל"ל -האלוף במיל' גיורא איילנד, ראש השב"כ אבי דיכטר ומזכירו הצבאי של שר הביטחון לשעבר, תא"ל במיל' מייק הרצוג, בגין מעורבותם בהתנקשות במחבל סלאח שחאדה בשנת 2002. שחאדה היה מפקד הזרוע הצבאית של החמאס שחוסל יחד עם 14 ערבים נוספים ששהו בקרבתו, בהם בני משפחתו הקרובה.
בהקשר זה ראוי לציין את פנייתו של ח"כ לשעבר, פרופ' אריה אלדד שפנה ליועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, בדרישה להעמיד לדין בפני בית משפט ישראלי את מי שהיו בשנת 1999 ראש ממשלת ספרד, שר ההגנה שלה והרמטכ"ל הספרדי, שהיו שותפים לאחריות להפצצות שביצעה נאט"ו בבלגראד ועל אזורים אחרים בסרביה. לטענתו של אלדד "בהפצצות הללו נהרגו מאות ואולי אלפי אזרחים חפים מפשע כיוון שטייסי נאט"ו הטילו את הפצצות מגובה רב ביותר כדי לא להסתכן ובכך גרמו לפגיעה המונית לאזרחים".
עוד אמר אלדד כי "ראוי שמדינת ישראל תעמיד לדין פשעי מלחמה את ראשי המדינה והצבא הספרדיים, אם ממשלת ספרד לא תורה לאלתר לבטל את התביעות נגד שר הביטחון והרמטכ"ל הישראלים, ובמידה והחוק הישראלי אינו מאפשר תביעה והעמדה לדין על פשעי מלחמה שלא בוצעו בתחומי הארץ, אודה לך אם תורה לפרקליטות המדינה לפנות לבית הדין הבינלאומי בהאג כדי שראשי המדינה הספרדיים יעמדו לדין על פשעי מלחמה בפני בית הדין הבינלאומי".
8+גישתו של אלדד ראוי שתיבחן ותיושם גם כיום מול עוכרי ישראל האנטישמים: "הקביעה שמלחמת ישראל בטרור הערבי הרצחני אינה דומה בדיוק להתקפה שערכה נאט"ו כדי להפסיק את מתקפת הטרור הסרבית מעידה על שנאת ישראל – ישראל העם וישראל המדינה כאחת – ומדינת ישראל חייבת להשיב מלחמה נגד גל האנטישמיות הזה".
ב-8 בפברואר 2023 כינסה ראשת עיריית ברצלונה, אדה קולאו, מסיבת עיתונאים שבמהלכה הכריזה על ניתוק הקשרים עם מדינת ישראל בשל "מדיניות האפרטהייד כלפי הפלשתינים". לצד מחיאות הכפיים בסוף האירוע נשמעו קריאות "תחי פלשתין החופשית". 8 חדשים חלפו וגם טבח שלא היה כדוגמתו מאז השואה, לא הזיז ל… ספרדיה.
8+בעקבות תגובתה הצבאית של ישראל לטבח שמחת תורה ב-7 באוקטובר החלו מחאות באירופה שלא פסחו על ספרד. ברחובות הערים יצאו מפגינים פרו-פלשתינים באלפיהם וקראו כנגד ישראל, ללא שמץ בושה אך עם צביעות ואנטישמיות צרופה, קריאות להפסקה חד צדדית של המלחמה, או כפי שהם מכנים אותה: "זו לא מלחמה, זה רצח עם".
דרישה הזויה להפסקת אש מיידית, גם ללא שחרור החטופים חלילה, ומנטרות "שחרור פלשתין, מהנהר ועד הים" לצד קריאות עידוד ותמיכה לרוצחים כגון "פלשתין תנצח", מצד צעירים וצעירות ספרדים "נאורים", ליברלים ולהט"בים, שאילו היו הם במסיבת ה"נובה", ככל הנראה היו נאנסים, מעונים, נחטפים ונרצחים אף הם ללא רחמים.
8+את הסקירה סוגרת סגנית ראש הממשלה הספרדיה, יולנדה דיאז, שקראה לאיחוד האירופי "לנתק את קשריו עם ישראל, לתמוך בחקירתה בחשד לפשעי מלחמה, לעצור כל מכירה ואספקת נשק וללחוץ למען קיומה של הפסקת אש מיידית והפסקת טבח העם שהיא מבצעת". דיאז ציינה באותה נשימה את ההכרה של ספרד במדינה הפלשתינית והבטיחה שלא תעצור בכך משום הצורך "לדאוג לזכויות האדם ולהפסקת רצח העם הפלשתיני". את דבריה סיימה בנימה המבטיחה כי "פלשתין תהיה חופשית מהים עד הנהר", או הלכה למעשה בהוצאת המרצע מהשק- קריאה להשמדת ישראל!
לסיכום
ספרד היתה אנטישמית ונותרה כזו באלף השנה האחרונות, לכל הפחות. שנאת היהודים באשר הם, מסמאת את עיניהם. עיניים שטחו מראות את הסכנה בהתפשטות האסלאם בקרבם.
כישלונם של ההורים, המחנכים והמורים הספרדים ללמד ולחנך את הצעירים הספרדים שיעור בהיסטוריה ומורשת ארצם, סופה שתחזיר במהירה את המורים, הערבים – מוסלמים, למולדתם בפעם השנייה. הפעם לא יהיה צורך מצדם לחצות את מיצר גיברלטר או לצאת למסע מלחמה, אלא פשוט לומר: "וומוס- יאללה (קדימה)".
כך קרב ובא לו היום בו סגנית ראש הממשלה ה"נאורה" תלך עם חיג'אב או בורקה, אם בכלל תורשה להראות את פניה מחוץ לביתה ללא בעלה, באל-אנדלוסיה אל-ג'דידה (אנדלוסיה החדשה).
