כמה מהר הצליחו בכירים במערכת הביטחון, משרד הביטחון, צה״ל ושב״כ לבנות תוכנית הלבנה במטרה להעביר את האחריות לקודמיהם בתפקיד. יש סיפור מרתק שרץ בקרב בכירים במערכת הביטחון מהשבעה באוקטובר. בהתכתבויות שרצו בקבוצות של כמה בכירים נכתב שם ביממה הראשונה שרשור של אכלנו אותה. ״תפסו אותנו לא מוכנים״, ״איך לא ראינו את זה קורה״, ״כמה נקודות מתחברות לי עכשיו״ ״איך לא הבנו את זה קודם״.
אחת ההודעות שהתפרסמה קשורה דווקא למי שכבר התפטר, ראש אמ״ן האלוף אהרון חליווה ״תהיה ועדת חקירה נעוף כולנו הבייתה״ הוא כתב כך על פי פרסומים בקבוצת הוואטסאפ המשפחתית. לא רק חליווה הבין בשבעה באוקטובר שהסיפור הסתיים ושיהיה בלתי אפשרי לכפר על המחדל הבלתי נתפס הזה שלך השבעה באוקטובר בסיפורים ותירוצים, אבל מערכת הביטחון והדרג המדיני קיבלו הנחה גדולה מאוד מהציבור בעיקר כי לא באמת הייתה ברירה אחרת, רגע אחרי שחטפנו את המכה הקשה ובעוד הכעס שלנו הוא בלתי נתפס על המחדל, נאלצנו כולנו לאסוף את כל הכעס ולהפוך אותו לתמיכה מוחלטת.
ימיה הראשונים של המלחמה היו כאלו שבהם בעיקר אמרנו כולנו, ״זה לא הזמן עכשיו לביקורת, עכשיו נלחמים״ צה״ל מיד אימץ את הנרטיב של ״קודם נלחמים ואחר כך מתחקרים – קודם מחסלים ואחר כך תשובות לציבור״ ואנחנו נאלצנו להפוך את הזעם לתמיכה בלתי מסויגת כי לא באמת הייתה לנו ברירה. יש לנו דרג מדיני אחד, צבא אחד, שב״כ אחד והם כרגע צריכים לנהל את המלחמה ולהילחם. אבל במציאות הקיימת לזמן יש משקל כבד על העבר הקרוב והעתיד המתקרב ושימו לב איך לאט לאט מקבלי האחריות, נושאי הנטל העבירו את המצב ממצב נתפטר למצב של אף אחד לא באמת יודע.
בשיחות סגורות בכירי המערכת לא באמת עונים על השאלה באופן מוחלט הם בעיקר מפזרים ערפל לגבי עתידם, אחד מהם, שר הביטחון יואב גלנט אמר בצורה ברורה, ״תהיה ועדת חקירה ממלכתית מה שהיא תחליט אני אכבד״. גלנט הוא סממן ראשון לבריחה מהמציאות, בכישלון הזה אי אפשר לסמן את הדרך לתפקיד הבא יש רק נתיב אחד והוא לקיחת אחריות ועמידה מול העובדות.
הבעיה שגלנט הוא רק סמל קטן באיך ששאר בכירי המערכת מתכוונים לקחת אחריות. בניגוד אגב לצבא, לשב״כ ולשר הביטחון ראש הממשלה עומד למבחן הציבור הם לא. בזמן שנתניהו הולך לבוחר והבוחר יחליט אם להדיחו גלנט, הוא חלק מקבוצה, בסבירות גבוהה מאוד הוא לא יהיה חלק מהקבוצה הנוכחית שלו, גלנט את מקומו בליכוד איבד, רמטכ״ל נבחר על ידי הממשלה ושר הביטחון, ראש השב"כ נבחר על ידי הממשלה והעומד בראשה, ראש הממשלה הוא היחיד שנבחר באופן ישיר על ידי הציבור. לכל השאר אין באמת את הזכות להעמיד את עצמם לבחירה.
2+אז איך מלבינים את הכישלון ונשארים במערכת? או, הכירו את התוכנית האמיתית ליום שאחרי, נתחיל דווקא בשב״כ כי שם זה קל, גוף סגור, מי מכם מכיר את סגן ראש השב״כ? את ראש זירת דרום? את הקמ״ן? התשובה היא אף אחד. הם יש להם חסינות מטעם המדינה כי שמם ותפקידם מסווג, אף אחד לא ימרח את פרצופם על גבי העיתונים ויצביע על קלונם. למעט אחד, ראש השב״כ רונן בר שצריך כבר היה ללכת הבייתה אף אחד מהם לא מוכר לאף אחד מאיתנו.
רונן בר כמו האלוף חליווה לשנים הללו יש אחריות נוספת מעבר לכישלון הקונספציה, תפקידם הישיר הוא להתריע בפני המדינה על מלחמה מתקרבת. לפני חקירת הקונספציה הם קודם כל נכשלו במשימת הראשונה, חליווה יאמר לזכותו ביקש להתפטר כבר בהתחלה ונדחה על ידי הרמטכ״ל, הישארותו במערכת גרמה נזק עצום, משפט אחד שנחקק בראשי בתחילת המלחמה אז שאלתי גורם ביטחוני בכיר, איך אפשר להאמין לנייר עמדה שאמ״ן והעומד בראשו האלוף חליווה חתום עליו אחרי השבעה באוקטובר, התשובה הייתה ״אם אני צריך לבחור בין נייר העמדה הזה לבין להטיל קוביות, אני בוחר בנייר העמדה״.
הגורם הבכיר רצה אולי בתשובתו להביע תמיכה בראש אמ״ן במציאות האין ברירה אבל יצא לא טוב, אם מה שיש לו להשוות לנייר עמדה של ראש אמ״ן זה שתי קוביות ומזל, זה רק מראה כמה הוא באמת מאמין לו. ראש השב״כ בניגוד לחליווה לא התפטר, לא היה נגרם שום נזק אם היה הולך הביתה, או לפחות מניח מכתב ונותן לדרג המדיני את האפשרות להחליט מי יחליף אותו ומתי, להביא היום ראש שב״כ מבחוץ זו לא טעות בטח שמדובר בארגון שהצמיח לא מעט בכירים במערכת.
2+אבל בר בחר כרגע לאמץ את הזמן כי אם להודות על האמת הוא החבר הכי טוב שלו עכשיו. אז גלנו רוצה ועדת חקירה ממלכתית שייקח שנים עד שתגיע להמלצות ומסקנות אם בכלל כזו תקום, לרונן בר יש את השעון לצידו ומה התירוץ של הרמטכ״ל? ובכן הרצי הלוי לפי דיווחים כבר רצה ללכת לפחות פעמיים, פעם אחד בעסקה הגדולה שנפלה ברגע האחרון, ובפעם שניה לאחר סיום התחקירים.
בפעם הראשונה היו בטוחים בצבא שסינוואר יאמץ את ההצעה לחודשיים הפוגה אבל סינוואר היטל בכולם ובעצם בחר להישאר. בפעם השנייה מאמין הרצי הלוי שלאחר שיעמיד את התחקירים המבצעיים על השולחן יוכל לפרוש בשקט, אבל יש לא מעט קולות של בכירים במערכת שטוענים שהרצי הלוי שינה את עמדתו, הלוי מבין היטב שלא יוכל להתחמק מאחריות ואשמה לכישלון הזה, נכון הוא היה רמטכ״ל רק שנה אבל בשנה הזו עלו לא ממעט סימנים מעידים שחמאס בדרך למתקפה והמערכת תחתיו לא ראתה אף אחד מהסימנים, ואם ראתה לא אותתה מספיק, לבוא היום ולטעון שהדרג הצבאי התריע ארבע פעמים בפני הדרג המדיני זה התירו.
הכי מסוכן עבור הרמטכ״ל, למה? כי אם ידעתם ולא נערכתם, ועדת חקירה ממלכתית זה הדבר האחרון שצריך להפחיד אתכם, כתב אישום לעומת זאת יותר קרוב אליכם. אם הצבא ידע על כוונת חמאס לבצע טבח אכזרי ולא העמיד כוננות וסדר כוחות לכך אזי הוא לא צריך להתפטר הוא צריך לעמוד לדין בגין רשלנות חמורה.
2+אבל אני אגלה לכם סוד, הצבא לא ידע. הצבא ראה מציאות אחת ובחר להתעלם מהאיתותים כי בתפיסת הצבא אין איום אמיתי מעזה. וכשאתה מנהל סיכונים מול איומים ולא רואה בעזה איום אז אתה מביט לצד השני.
ביום שאחרי כולם יתנו כאן את הדין, ראש הממשלה, שר הביטחון, ראש השב״כ והרמטכ״ל וכל ארגון והצמרת שלו בטח זו שקשורה למחדל העצום. לכל אחד פיסת אחריות ואשמה, חלק ישפטו על ידי וועדות תחקירים כאלו ואחרות וחלק על ידי הציבור. לכולם מכנה משותף אחד, מראה שהם חייבים להביט בה ולשאול את עצמם, איך הם יכולים לחיות עם מה שקרה במשמרת שלהם.
