חיזבאללה מנהל את קצב השיגורים שלו על בסיס העוצמה שישראל מפעילה ברצועת עזה. בחודשים שעוד עסקו כאן בשאלה כן רפיח לא רפיח, נסראללה הוריד מעט את קצב השיגורים מה שאפשר לישראל להכות בו קשות. זו הוביל לחיסולים רבים של בכיריו כשהוא לא מגיב באותה המדיה.
מאז נכנס צה"ל לפעול ברפיח, נסראללה העלה את קצב השיגורים באופן משמעותי ובימים האחרונים הוא גם גובה מחיר חיים. הבוקר מטחים כבדים לעבר יישובי הצפון וזה מצטרף למטחים כבדים ומדויקים בצפון במהלך יום העצמאות. נסראללה מגביר את הקצב כדי להוציא אותנו מרפיח ולהביא אותנו לצפון.
1+זה התהפך, עד לפני שבועיים ישראל קבעה את קצב הלחימה בצפון כעת נסראללה נטל לידיו את מד העוצמה ואנחנו חוזרים לקפוא אל מול הירי הבלתי פוסק. אתמול כבר התבשרו תושבי הצפון המפונים כי החזרה לקראת האחד בספטמבר מתרחקת ובפועל הם יישארו גם את חגי תשרי מחוץ לביתם, זה אומר שהם מפונים יותר משנה. לא היה דבר כזה בתולדות המדינה ונראה שהצבא לא ממהר באמת למרות ההכרזות להחזיר אותם הביתה.
אז מדוע ישראל מתעקשת שוב להיגרר בצפון? לדרג המדיני והצבאי אין תשובות ואם משהו חושב שסיפור הצפון יכול לחכות עד שנסיים את התמרון ברפיח אז הוא שוגה בסבירות גבוהה מאוד נאלץ להיגרר מהר מאוד למלחמה בצפון ולאבד את יתרון המכה העוצמתית הראשונה. התגובה של צה״ל בצפון חייבת לעבור שלב, אי אפשר יותר לנהל מלחמה מול חיזבאללה על בסיס התוצאות.
1+ארבעה הרוגים בפחות משבוע וכאן נשאלת השאלה מה מחיר הדמים שצריך להילקח מאיתנו כדי שנשנה את התפיסה הכול כך שגוייה שבמערכת הביטחון פשוט מסרבים להתנתק ממנה. עד מתי נמשיך לשמוע את ראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ״ל ודובר צה״ל מבטיחים להכות באויב? כמה אפשר עוד להבטיח לעשרות האלפים שהם יחזרו הבייתה ביטחה? האם משהו ממקבלי ההחלטות נסע לראות את הרס הבתים במטולה? לפי התנהלות המערכת התשובה היא כנראה, לא.
