את שילה ראוכברגר, אני מכיר עוד מגן המשחקים בעלי. אני זוכר אותו כילד פעלתן, חייכן, תמיד ראשון להתנדב, או בקיצור "גבר גבר". אבל שילה ממש לא היה רק "גבר גבר", בשבעה באוקטובר, הוא הראה גבורה אמיתית.
עוד לפני שהפך לגיבור, כשהגן בגופו על חייליו בזמן מתקפת הפתע של חמאס, שילה כאמור, גדל בעלי יחד עם הוריו וששת אחיו ואחיותיו.
כיאה לבן במשפחה ציונית ושורשית, לשילה היה ברור שהשירות הצבאי שלו יהיה משמעותי. ולכן, אחרי לימודים בישיבה באילת, הוא התגייס לחטיבה החומה, גולני. בכל תפקידי הפיקוד שעשה כולל זה האחרון כמ"מ בגדוד 51 של גולני, חייליו של שילה העריצו אותו.
על הקרב שבו נהרג שילה במוצב מו"פ דרום הסמוך לגבול הרצועה, עוד ידובר ויסופר רבות. גילויי הגבורה של הלוחמים ובראשם שילה, יהיו חקוקים לעד כחלק ממורשת הקרב של צה"ל.
על אף הכאב הגדול, במשפחת ראוכברגר בחרו בחיים. אחיו של שילה לחמו גם הם במלחמת חרבות ברזל, וממש בימים אלו אחיו אליה, נמצא בעיצומו של קורס הקצינים בבה"ד 1.
דודי ונירית לקחו על עצמם להנציח את דרכו של שילה. ביום העצמאות, הם יחנכו בעלי מצפה על שמו, שהוקם בעזרת חברים, חניכים, ולוחמים שרצו לקחת חלק, וזאת רק ההתחלה.
שילה נהרג בהגנה על המדינה, תוך כדי כך שהציל את חייהם של רבים. לנו נותר, להמשיך את מורשתם של הנופלים, כדי שהקרבתם, תיזכר לעד בלב האומה.
