איך הגענו למצב שבו העולם כולו נושא עיניים למנהרה אחת בעזה, ברפיח או במחנות המרכז, לאדם אחד שכולם מחכים למוצא פיו? יחיא סינוואר צפוי לענות בשעות הקרובות על שאלת עסקת החטופים ובישראל מבינים כבר שהתשובה לא תהיה חיובית. מעל פני הדברים צה"ל חייב להיכנס לרפיח. יש משימות הרות גורל שבלעדיהן אי אפשר לסיים את המלחמה ולכן השאלה היא לא אם נכנס – אלא מתי.
ברפיח יש חטיבה שלמה של מחבלים, יותר מ-4,000 שצריך להרוג או לקחת בשבי. ייתכן שהמספר גדול יותר מאחר וחלק מהמחבלים שהיו שייכים לגדודי חאן יונס ברחו משם, ובסבירות גבוהה לרפיח מאחר וצה״ל סגר את המעברים לצפון. יתכן גם שחלק מהם ברח למחנות המרכז, למקומות שבהם עוד לא פעלנו. אותם חייבים לחסל או לקחת בשבי. זה חלק מכח הארגון וחלק מהם או לקחו חלק בטבח או חטפו, אנסו, בזזו ורצחו ואולי החזיקו בחטופים מאז ה-7 באוקטובר.
1+זו אחת המשימות. אבל יש עוד משימות. אחד הדברים שהפתיעו מאוד את הצבא זו כמות האמל״ח שמצאו שם וזה הגיע לעזה דרך מנהרות טרור. צריך להשמיד אותן ולסגור מעברים אחת ולתמיד. המשימה השלישית היא ציר פילדלפי שהוא בעצם הציר המרכזי שחוצץ בין עזה למצרים. אם מדברים על 'היום שאחרי', פילדלפי זה היום שאחרי, ובלי פעילות בו אנחנו נאפשר לארגוני טרור לחזור ולהתחמש בעזה.
1+בנוסף, ולא פחות חשוב, ייתכן ויש ברפיח חלק מההנהגה של הארגון לצד חטופים ושבויים. זו משימת העל של המלחמה ואם אכן הם שם אחת המשימות היא להחזיר אותם. מי שחושב שאפשר לסיים את המלחמה בניצחון כלשהו חייב להבין שהדרך לשם עוברת ברפיח ובמחנות המרכז. בלי זה לא ניתן יהיה לסיים את המלחמה עם ההישג הנדרש.
