רותי, אמו של סרן שאולי גרינגליק ז"ל שנפל בהיתקלות עם מחבלים בצפון רצועת עזה, תיארה בפוסט שכתבה בחשבון הפייסבוק שלה כיצד היא מתמודדת עם שמחת חג הפורים למרות נפילת בנה: "כבר כמה ימים שאני מנסה להבין איך נראית שמחה שבורה?".
"מה פורים עכשיו, מהההה?? מה עושים עם כל הדבר הזה, עם כל הזיכרונות של המוזיקה הרועשת מהמערכת הגברה בגינה שלנו שמקפיצה חצי עיר, ומשתה שמח וקדוש, שחרור עכבות ושתיה מופרזת אבל לא מוגזמת, ואהבה רבה לתחפושות מומצאות ואיפור על כל הפנים", כתבה רותי, "איפה זה ואיפה אני…"
1+אמו של שאולי כותבת כי היא לא מזמינה את עצמה להיות שמחה, היא לא מרגישה שייכת לשמחה שממלאה בימים האלה מסביבה מוזרה ולא משוחררת. "כל הדבר הזה, המשתה והשמחה המטורפת מטרתה להוריד מסכות ולהחזיר אותנו לעצמינו בלי קליפות ובלי פוזות. זה נועד גם לחבר אותנו פנימה".
"בשבילי היום זה להצליח לבכות, להרגיש ולהתחבר. לעזור לעצמי להיות", הוסיפה. לדבריה, כבר עשרים שנה שיש אצלם בבית בבוקר פורים – קריאת מגילה לנשים, "ועד הבוקר חשבתי שהפעם לא מתאים לי, מוגזם וכזה לא בא לי בטוב. לא בא לי לשמוח, לא בא לי להיות שם".
"צביקה אמר בפשטות כזאת, למה לא להזמין את הנשים לקריאת המגילה אצלנו. מה עכשיו נפסיק את כל מה שאנחנו עושים כל החיים? פתאום זה נהיה לי ממש פשוט. להזמין ולהיות שם כמו שאני, מורכבת מאלף חתיכות של הרבה עצב וקצת שמחה. אבל יש בי את שניהם", כתבה רותי.
1+"מי אמר איך זה אמור להיות? אז ר' נחמן מברסלב מספר לנו איך נוהגים חסידים כשאין להם סיבה לשמוח. הם משאילים ריקוד משמחה עתידית. עוד תהיו שמחים פעם. נכון? (אני שואלת ובוכה..)", תיארה אותי בחשבון הפייסבוק.
"אז תשאילי מהעתיד את הריקוד ותרקדי אותו היום. זאת תנועה בנפש שרוקמת חוטים של חסד לעצבות ומאפשרת לנשמה לנשום", הוסיפה והודיעה כי תהיה קריאת מגילה בביתם, "ואולי ככה נראית שמחה שהיא כולה השאלה מן העתיד".
