בסרטון ממסע לווייתו של המחבל איבריהם מחאמיד ממחנה נור א-שמס שליד טול כרם, שהתקיימה ביום חמישי ה-29 בפברואר, נראים קרובי משפחתו ו"אחיו לנשק" בעודם נושאים את גופתו וקוראים להשמדת ישראל: "ברוח ודם נפדה אותך השהיד", "נפוצץ את ראש הציונים" ועוד. בין משתתפי הלוויה ניתן לזהות בנקל מחבלים חמושים וגלויי פנים, המבצעים ירי מנשק אוטומטי באוויר ללא חשש.
יום קודם לכן, ביום רביעי ה- 28 בפברואר, נצפו מחבלים חמושים חוגגים לאור הזרקורים במחנה הפליטים עסכר הסמוך לעיר שכם שבשומרון, לרגל שחרורו של חברם המחבל מכלא בישראל, בעודם קוראים קריאות נאצה והסתה לרצח יהודים.
בהלוויית המחבל מג'ד נבהן שהתקיימה בגזרת ג'נין ביום שני ה-26 בפברואר, צולם סרטון בו נראים שניים מחבריו נושאים את גופתו בדרכו האחרונה, בעודם גלויי פנים, חמושים בנשקים אוטומטיים מסוג 16M ולפחות 4 מחסניות באפודי המגן שלגופם, אליהם מוצמד פאצ' שחור בסגנון דאעש, עליו כיתוב ה"שהאדה"- הכרזת האמונה האסלאמית.
2+באותו יום ממש התקיימה לאור יום קבלת פנים חגיגית למחבל המשוחרר עודאי ג'אבר, אחיו של ראש גדוד מחבלי טולכרם אבו שוג'ע, בהשתתפות מחבלים חמושים במחנה נור א-שאמס הסמוך לעיר טול כרם. בחגיגה שתוכננה וצולמה, נישא נאום הסתה מפיו של המחבל אבו סייף כשנשקו על כתפו והמיקרופון בידו. לידו נצפו עומדים בשורה עוד כעשרים חמושים, רובם גלויי פנים, עם נשקים וכוונות צלפים, אפודי קרב וסרטים שחורים המעטרים את ראשם.
חמישה ימים קודם לכן, אור ליום רביעי ה-21 בפברואר, באותה הגזרה, התקיימה לווייתו של המחבל עארף מרואן שנהרג מירי כוחותינו שעות קודם לכן, במהלך פעילות מבצעית לילית לסיכול מחבלים במחנה הפליטים של ג'נין. גם בלוויה זו נשמעו קריאות נאצה נגד ישראל ונצפו חמושים בקדמת הקהל הנוטלים חלק פעיל בנעשה.
אין מדובר במקרים בודדים או בצבר אירועים אקראי בהם נצפים מחבלים חמושים, חלקם אף גלויי פנים, המשתתפים בשמחות או בלוויות של חבריהם המחבלים. אין מדובר באירועים סגורים או סודיים המתקיימים במקומות עלומים ושכוחי אל בחשכת הליל. מדובר בשיטה שקנתה לה אחיזה!
2+מאות מקרים דומים אירעו מאז תחילת המערכה, אלו מצטרפים לאלפי המקרים שהצטברו לאורך תקופה ממושכת, הארוכה ממניין ימי "מלחמת חרבות ברזל" לבדה. מדובר בלוויות, עצרות, מחאות ומפגני כוח של מחבלים מסוכנים ממגוון ארגוני טרור, המתקיימים לאור יום במקומות צפויים ומוכרים בכל רחבי יהודה ושומרון. מקומות הנמצאים "כמטחווי קשת" וירי נשק קל מישובים ישראלים, מחנות צבא וצירי תנועה מרכזיים המשרתים תושבים רבים ואזרחים תמימים.
מחזות מעין אלו, בהם נצפים מחבלים חמושים מסתובבים ברחובות הערים, נותרו על כנם בשכיחות גבוהה ברחבי יהודה ושומרון עד לעצם היום הזה. זאת למרות השינוי שעבר על רצועת עזה בה היה הדבר נהוג כתופעה שבשגרה שנכחדה לאחרונה ונדיר לראותה מאז פרוץ המלחמה.
יש שיאמרו כי אפשר ללכוד או לחסל את המחבלים החמושים במועד אחר, ללא שיגרם נזק אגבי ופגיעה בחפים מפשע לכאורה? אך כאן ראוי שתישאל השאלה מדוע יש לחכות ולהימנע מחיסולם המיידי, שמשמעו נטילת סיכון בספיגת עוד פיגוע מעשה ידיהם מחד, או סיכון הלוחמים שיעשו דרכם למקום מסתורם של המחבלים לשם לכידתם או חיסולם מאידך. זאת בשעה שנקרתה ההזדמנות החגיגית בה נגלו המחבלים, לצד סייעניהם, תומכיהם ודורשי שלומם הרבים. חיסולם תוך כדי האירוע בו נוטלים הם חלק פעיל, כשנשקם בידם לצד תומכיהם עוכרי ישראל, ישדר מסר חד וברור לציבור הערבי העוין לפיו אין מקום שהוא רחוק מידי או חסין לחלוטין מפני כוחותינו הנחושים לחסל כל מחבל, לסכל עוד פיגוע, להשתיק עוד מסית ולהרתיע.
אם אחת ממטרות מלחמת "חרבות ברזל" הוגדרה להשמיד את היכולות הצבאיות של תנועת החמאס ושאר ארגוני הטרור, ואם מחבלים חמושים מהווים מטרה מיידית לחיסול בכל דרך ואמצעי העומד לרשות צה"ל מהאוויר, מהים ומהקרקע, ראוי לתהות ולשאול שאלה קצרה – מדוע זה שונה המצב ברחבי יהודה ושומרון מזה שברצועת עזה, למעט העובדה שאין צורך בסיוע מחיל הים?
2+האם דין המחבלים החמושים בג׳נין, שכם, טובאס או נור א-שמס צריך להיות שונה משל מחבלי הג'יהאד האסלאמי והחמאס בחאן יונס, ג'באליה או עזה? האם נותר במדינת ישראל ישראלי – ציוני מפוקח שמאמין כי מחבלי החמאס והג'יהאד ברחבי פיקוד המרכז נחמדים, אדיבים ועדינים יותר מאלו שבפיקוד דרום ואין בכוונתם לרצוח ישראלים ולשחוט יהודים?
עלינו לשאול כיצד זה אחרי ה-7 באוקטובר, עדיין מסתובבים מחבלים חמושים עם כוונה ברורה לרצוח ישראלים במופגן מעל פני האדמה. האם זה מפני שהמדיניות הביטחונית – ישראלית מאפשרת להם זאת ומעדיפה לסכלם אחד אחד במבצעים מורכבים תוך סיכון שאינו מחויב המציאות בהכרח?
לסיכום– כוחות הביטחון פועלים לילות כימים לסיכול פיגועים ופגיעה במחבלים בשטחי יהודה ושומרון מזה תקופה ארוכה וביתר שאת לאחרונה, מאז פרוץ המלחמה.
לצד ההצלחות המרשימות ומגמות שינוי מסוימות בהפעלת הכוח, כדוגמת תקיפות מחבלים באמצעות כלי טיס וכניסות ל"מחנות הפליטים" ולכפרים עם דחפורים שמשמידים תשתיות חבלה ואתרי "מורשת טרור" כבכיכרות ובשערי הערים, עדיין נראה שלא הובהר למחבלים שאין מקום בו יהיו חסינים או ירגישו בטוחים לנוע בחופשיות, כלשון הפסוק מספר תהילים: "ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם".
אין לאפשר למחבלים חמושים, גלויי ורעולי פנים, לנשום ברחבי יהודה ושומרון, בעודם נעדרי כל חשש ומורא. אלו מהם שיעשו כן ויבחרו ליטול חלק פעיל בשמחות ובלוויות, ידעו כי מסכנים הם את יקיריהם ולהם צפויה פגישה מוקדמת ולא נעימה עם טיל, פצצה או כדור צלף ישראלי שנורה.
