אמש (שני) התפטרה ממשלת הרשות הפלשתינית, עת ראש הממשלה, מוחמד אשתייה הגיש את התפטרותו ליושב הראש אבו מאזן. מעמד הרשות בקרב הציבור הערבי ברחבי יהודה ושומרון נמצא בשפל חסר תקדים, עוד פחות מכך בקרב תושבי רצועת עזה וככל הנראה שואף לאפס בקרב ערבים רבים ברחבי העולם, המזרח התיכון וערביי ישראל, שחלקם מזוהה היה עם הרשות יותר מכל אחד אחר.
הרשות הפלשתינית זוכה לביקורת רבה בקרב הציבור אותו אמורה הייתה לשרת לכאורה. מואשמת היא בנגע השחיתות שפשה בה מהראש ומטה; באוזלת יד וחוסר תפקוד למען התושבים; במצב הכלכלי הרעוע אליו נקלעה הרשות וממנו סובלים בתי אב רבים, שחלק ניכר מהם מובטלים או שאת משכורתם מלינים.
בהעדר תמיכה אקטיבית בהתנגדות לישראל בין אם כחלק מ"מלחמת חרבות ברזל" או כחלק מהמאבק המתמשך והכולל בציונות המתחדשת. לא זו אף זו, נאשמת היא אף בשיתוף פעולה עם ישראל נוכח התאום הבטחוני הנמשך בגלוי או בהסתר ופעולות מנגנוני הביטחון בשטח המואשמים כי מסייעים הם לישראל בסיכול חוליות טרור ומעצר מבוקשים מעת לעת.
הרשות הפלשתינית לא פסקה מעולם מלתמוך בטרור נגד ישראל, בעבר עשה זאת יאסר ערפאת ימ"ש, בלבשו מדי צבא עם אקדח לירכו, ומחליפו עושה זאת בלבשו מדי שרד עם חרצובות לשונו שאיבדו שליטה. אנשיהם השקיעו את מיטב ימיהם ומאמציהם לאורך השנים בפגיעה במדינת ישראל וביהודים, יותר מכפי שרצו הם לשרת ולקדם באמת ובתמים את אחיהם הערבים, תושבי הרשות המפולגים.
עתה מנסה הרשות הפלשתינית בראשות אבו מאזן הקשיש, בכוחותיה הדלים ובכוחותיו האחרונים (כך נהוג לחשוב או לומר כבר למעלה מעשר שנים), לחולל "ספין" מדיני- דיפלומטי – תקשורתי, שימצב אותם, בעיני אומות העולם התמימות, כגוף החוקי והראוי לשלוט ולשקם את רצועת עזה. מי שביכולתו לחולל תמורה מדינית – אזורית משמעותית שבסופה תקום מדינה "פלשתינית", חלילה.
אבו מאזן בערוב ימיו מודע היטב למצב, ומבין כי ייזכר הוא לדיראון עולם כמי שבימיו פוצלה הרשות לחמאסטן ברצועת עזה אשר נותקה מיהודה ושומרון שנותרה בקושי אף היא בידיו (באדיבותה של מדינת ישראל ובזכות כידוניו של צה"ל ויכולות השב"כ). שבימיו בוזו, נורו ונטבחו תומכיו, שנזרקו מהגגות או שדמם הותר ברחובות.
מבין הוא כי זו ככל הנראה ההזדמנות האחרונה עבורו כמנהיג, להיזכר כמי שאולי יצליח לקדם, ולו בדבר מה פעוט ובשבריר של משהו, את ה"סוגייה הפלשתינית" החלולה, לקראת מה שמכונה "סוג של" ישות מתוקנת, אם לא מדינה. לאור עברה של הרשות מאז הקמתה ויחסה לישראל, ספק רב אם בכלל, תוכל זו להוביל מהלך פורץ דרך שיטיב עם הציבור הערבי בפרט, או עם הישראלי ככלל רחמנא ליצלן.
הכיצד תזנח הרשות את דרך הטרור ותפסיק לממן את המחבלים הכלואים בישראל, משפחותיהם ומשפחות ה"שהידים" שמהווים דמויות מופת, המעטרות כיכרות ולאורן מחנכים דורות של ילדים, נערים ומחבלים בארגונים ובמוסדות? הכיצד יוותרו מנהיגי הרשות על הרכוש ומנעמי החיים להם זוכים הם מכספי הציבור, המדינות התומכות, הארגונים והקרנות הבינלאומיות, שטחו עיניהם מראות את המציאות.
האם יעז מנהיג ערבי אחר לפעול באומץ ובשם הרשות, לביטול האמנה הפלשתינית ולשינוי שמו של הארגון לשחרור פלשתין על סמליו וסממניו המיליטנטים, שאינם מותירים גרגר אדמה למדינת ישראל ורומזים כי זו תושמד בכוח כלי הנשק המעטרים את סמלה. האם יקום מנהיג ערבי שיעלה על דעתו לקיים ויתור על פחות מ-100 אחוזים משטח "פלשתין" לכאורה, בכדי להגיע להסדר כלשהו עם "הכיבוש", שמונהג על ידי "הציונים הקולוניאליסטים, הפושעים והמקוללים" (נא לא להתבלבל- הכוונה לכולנו מימין, מרכז וגם שמאל ציוני).
לסיכום, דבר אחד פשוט אפשר לומר בקשר לחילופי הגברים ברשות הפלשתינית, בין אם יוחלף העומד בראשה או רק ראש ממשלתה ושריה, אין לצפות בזמן הקרוב והבינוני לכל הפחות, לגדולות ונצורות, לשינוי משמעותי, להבטחות ולחדשות מרעישות. ככל הנראה מדובר יהיה בסופו של יום באותה מחבלת בשינוי אדרת, ותו לא.
