בעקבות הפיגוע בצומת ראם בו נרצחו שני יהודים ביום שישי ה-16 בפברואר 2024, פרסמה תנועת הפת"ח את בירכתה על הפיגוע ה"הירואי" שבוצע ב"שטחים הכבושים". בהצהרה נכתב: "אנו מאשרים, כי פיגוע זה בא כתגובה טבעית לפשעים שביצע הכיבוש נגד עמנו ברצועת עזה, בגדה המערבית, בירושלים ובפלסטין כולה… ההתנגדות מאוחדת ברחבי פלסטין בהתמודדות עם היהירות של הכיבוש הציוני הזה. האקדח וההתנגדות יישארו פתוחים מול הכיבוש הציוני עד שימחק מפלסטין כולה. זו מהפיכה עד הניצחון".
הצהרה זו אולי חריגה בעיתוי בו התפרסמה אך אינה חריגה במהותה, למרות שפורסמה מטעם התנועה שבראשותה עומד אבו מאזן, יו"ר הרשות הפלסטינית. רשות התומכת ומעודדת טרור בדרכים שונות, גלויות וסמויות, במישרין ובעקיפין עם שפע ערמומיות, ובעיקר ללא חשש ומורא מפני מדינת ישראל והעומדים בראשה.
14+הכתובת הרי חקוקה על הקיר כבר שנים רבות אך יש מי שמתקשה לקוראה, אולי משום שכתובה היא בערבית דווקא? המילים נהגות בצורה ברורה מפי דוברים בכירים, רמי דרג ובעלי השפעה, אך יש מי שמתקשה להבינם, אולי משום שאינו מבין את השפה או חושב שבנאורותו ויהירותו יודע הוא, טוב יותר מהערבים, מה טוב עבורם?
האם ה"שבעה באוקטובר" מהווה נקודת מפנה במחשבה ובתפישה הישראלית את שכנינו הערבים הפועלים באזור יהודה ושומרון ולא רק ברצועת עזה? האם אחרי "שומר חומות" הבנו מה ההבדל בין ערביי ישראל (הנקראים כך בפי היהודים אך מגדירים עצמם כ"פלסטינים") לבין ערביי יהודה שומרון וחבל עזה המכנים עצמם "פלסטינים"?
14+מה ההבדל המרכזי בין הפת"ח לחמא"ס?
בשני הארגונים נעשה שימוש במוטיבים דומים: שטח ארץ ישראל במלואה בצבע ירוק המסמל את האסלאם, כלי נשק מוצלבים לצידה, דגל "פלסטין" ואזכור שם הישות. הארץ הינה מדן ועד אילת ("אום רשרש") ללא רמת הגולן, הנשק נחלק למתקדם יחסית ברשות הפת"ח וכולל שני רובים ורימון, בעוד החמאס מסתפק בשתי חרבות, שהרי ידוע כי "דין מוחמד בסיף", משמע: דת מוחמד נכפית בחרב ולא בדרך אחרת.
עוד ראוי להזכיר כי הדגל משלב ארבעה צבעים: שחור – מסמל את דגלם של מוחמד והחליפים עד בית עבאס. לבן – צבע החליפות האומיית והפאטימית. ירוק – צבע דת האסלאם – ולכן גם צבע נציג חליפות ראשידון. אדום – הצבע של השושלת ההאשמית.
14+כאן המקום להוסיף "כוכבית" תרתי משמע, ולהזכיר כי ההבדל בין דגל "פלסטין" לדגל ירדן הוא ב"כוכבית" הממוקמת במרכז המשולש האדום. נקודה למחשבה בעבור מי שחושב ש"פתרון שתי המדינות" יכול להיות ריאלי על בסיס מדינת ירדן – פלסטין לצד מדינת ישראל כשהנהר חוצץ ביניהן.
סוגייה זו נדונה בעבר ונרמזת אף בסעיף 20 באמנה הלאומית הפלסטינית: "הצהרת בלפור ונוסח המנדט ומה שנבע מהם ייחשבו בטלים. טענות הקשר ההיסטורי או הרוחני של היהודי לפלסטין אינן עולות בקנה אחד עם אמיתות ההיסטוריה, או עם מרכיבי המדינה במשמעותם האמיתית. היהדות כדת שמימית (דהיינו של התגלות) איננה לאומיות בעלת מציאות עצמית, וכמו כן אין היהודים עם אחד, שלו אישיותו העצמית, אלא הם אזרחים במדינות שבהן הם מצויים".
14+יש המפרשים סעיף זה כשלילת לגיטימיות קיומה של ממלכת ירדן כמדינה עצמאית, שהרי גם היא תוצר של הצהרת בלפור וכתב המנדט. שלילה שבאה לידי ביטוי מפורש בהכרזת המועצה הלאומית הפלסטינית ב-28 בפברואר 1971 על ירדן כחלק מפלסטין, כפי שאמר פרופ' אלכסנדר בליי בדברים שנשא על הפרשנות הירדנית והפלסטינית להצהרת בלפור, בכנס 'סיום מלחמות והתוויית גבולות בסימן 75 שנה לתוכנית החלוקה של ארץ ישראל', והתפרסמו בחוברת קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה, ינואר 2023:
"אש"פ גינה את הצהרת בלפור וקרא לסילוק כל שרידי ה"הבטחה", דהיינו סילוק ישראל וממלכת ירדן; לעומת זאת, ירדן נוטה לגנות את ההצהרה מן הפה לחוץ, מבלי לעשות בה כל שימוש פוליטי, והיא היחידה מבין השחקנים הערביים שאינה מתנגדת להצהרה במפורש. הדבר קשור בעובדה שעצם הקמת ירדן התבססה במידה מסוימת על הצהרת בלפור. מי שמחפש את הרקע לקרע האידאולוגי שבין ירדן לתנועה הפלסטינית, יכול למצוא אותו כאן".
14+אמנת החמא"ס
אמנת תנועת החמא"ס הינה מסמך היסוד החשוב ביותר של התנועה, המבטא תפישת עולם אסלאמית רדיקלית מבית מדרשם של האחים המוסלמים, שלא השתנתה מאז הוקמה תנועתם על ידי חסן אל בנא במצריים בשנת 1928 ועד עתה. האמנה פורסמה ב- 18 באוגוסט 1988 ומתבססת על מקורות אסלאמיים כקוראן והחדית', המספקים עבורה בסיס הלכתי.
באמנה מודגשת מחויבותה האידיאולוגית והבלתי מתפשרת של ה"חמאס" לחיסול מדינת ישראל באמצעות אסטרטגיה של מאבק אלים ארוך טווח, משום שמדובר בסכסוך דתי בין המוסלמים ליהודים הכופרים ומשום ששטח "פלסטין" הינו אדמת הקדש אסלאמית שחל איסור חמור לותר על גרגר מאדמתה.
מנהיגי החמאס דבקים ברוח האמנה ולא סרו ממנה עד לעצם היום הזה. כזאת ניתן ללמוד מדבריו של מחמוד א-זהאר, מבכירי חמאס שעודנו חי, בנאום ששודר ב-5 בנובמבר 2010 ב"ערוץ אל-אקצא" בו חזר על תזה, עליה גם חיבר ספר, לפיה "אין עתיד (ליהודים) בין האומות".
14+לטענתו היהודים הם שהביאו על עצמם את כל הפורענויות לאורך ההיסטוריה, ועל כן זו הוכחה לכך שחיסול מדינת ישראל וגירוש היהודים מכל פלסטין הינו צעד היסטורי מחויב המציאות. מי שלא קרא והבין את רוח הדברים, זכה ל"טופאן אלאקצא" (מבול אל אקצא) בשביעי באוקטובר 2023.
להלן עיקרי האמנה:
1. הסכסוך עם ישראל הינו סכסוך דתי: "בעיית פלסטין" הינה בעיה מוסלמית דתית והסכסוך עם ישראל הינו סכסוך בין האסלאם לבין היהודים ה"כופרים". ככתוב בסעיף 7: "תנועת ההתנגדות האסלאמית היא (איפוא) חולייה אחת מהחוליות של מלחמת הקודש [ג'יהאד] בעימות עם הפלישה הציונית… תנועת ההתנגדות האסלאמית נושאת עיניה להגשים את הבטחת אללה, ככל שיארך הדבר; שהרי השליח (מחמד), תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, אמר: "לא תגיע השעה (יום הדין) עד אשר יילחמו המוסלמים ביהודים ויהרגו אותם המוסלמים, ועד אשר יסתתר היהודי מאחורי האבנים והעצים, ויאמרו האבנים והעצים: "הו מוסלמי, הו עבד אללה, יש יהודי מתחבא (מאחורי), בוא והרגהו".
14+2. פלסטין כולה הינה אדמה אסלאמית ואין לאף אחד זכות לוותר עליה: שטח "פלסטין" הינו אדמת הקדש אסלאמית, שלאף אחד אין סמכות לוותר על אף שעל ממנה (לרבות שליטים ערביים). ככתוב בסעיף 11: בהתאם לתפיסת העולם של תנועת ההתנגדות האסלאמית, אדמת פלסטין היא אדמת הקדש אסלאמי (וקף) לדורות של מוסלמים עד יום תחיית המתים. אסור להפקיר אותה או חלק ממנה או לוותר עליה או על חלק ממנה. אין היא קניינה של אף מדינה ערבית, או כל מדינות ערב, ולא של אף מלך או נשיא, או כל המלכים והנשיאים, ואין היא קניינו של שום ארגון או כל הארגונים כולם, בין אם הם פלסטינים או ערביים, זאת משום שפלסטין היא אדמת הקדש (וקף) אסלאמי לדורות של מוסלמים עד יום תחיית המתים".
3. חשיבות הג'יהאד (מלחמת הקודש) כאמצעי מרכזי להשגת יעדי החמא"ס: יש לנהל ג'יהאד (מלחמת מצווה) בלתי מתפשר נגד ישראל ויש להתנגד באופן מוחלט לכל הסכם המכיר בזכות קיומה. הג'יהאד הינו "חובה אישית" של כל מוסלמי. ככתוב בסעיף 13 באמנה: "היוזמות, ומה שקרוי פתרונות של שלום והוועידות הבינלאומיות לפתרון הבעיה הפלסטינית, עומדים בסתירה לתפישת העולם של תנועת ההתנגדות האסלאמית. לפיכך ויתור על חלק כלשהו מ(אדמת) פלסטין כמוהו כזניחת חלק מן הדת… אין פתרון לבעיה הפלסטינית אלא באמצעות הג'יהאד. באשר ליוזמות, ההצעות והוועידות הבינלאומיות, הרי הן בזבוז זמן והבל הבלים".
14+4. אנטישמיות בוטה: לעם היהודי מיוחסות תכונות שליליות והוא מיוצג כמי שרוצה להשתלט על המזרח התיכון ועל העולם כולו. זאת תוך שימוש במיתוסים מהאנטישמיות האירופית ה"קלאסית" ומזו בעלת השורשים האסלאמיים.
5. חשיבות המלחמה על התודעה: יש להדגיש מאמץ רב להפצת התודעה האסלאמית, באמצעות החינוך ואינדוקטרינציה, ברוח האסלאם הקיצוני, על בסיס משנת "האחים המוסלמים". ככתוב בסעיף 15: "אין מנוס מכך שבפעולת טיפוח התודעה (האסלאמית- ג'יהאדית) ישתתפו חכמי-הדת [עלמא], אנשי החינוך ואנשי ההסברה ותקשורת, כמו גם הציבור המשכיל, ובמיוחד הדור הצעיר והמנהיגים (שיוח') של התנועה האסלאמית. בנוסף, אין מנוס מלהכניס שינויים מהותיים בתוכניות הלימודים, שיחלצו אותן מהשפעות הפלישה הרעיונית, שהוחדרה אליהם על-ידי המזרחנים והמיסיונרים. לפיכך, אין מנוס מהחדרת בעיית פלסטין למוחותיהם של הדורות המוסלמים (ולהבהיר להם) שהיא בעיה דתית, ויש לטפל בה על בסיס זה".
14+6. חשיבות הסולידאריות החברתית: חשיבות רבה ניתנת לסולידאריות החברתית, שאחד מביטוייה הינו הסיוע לנזקקים (מתבטא ב"ועדות ואגודות הצדקה" המופעלות ע"י החמא"ס ביהודה ושומרון ולא רק ברצועת עזה) והאחר שילוב זרועות עם ארגוני הטרור האחרים, ככתוב בסעיף 25: "כל הזרמים הלאומיים הפועלים בזירה הפלסטינית למען שחרור פלסטין יכולים להיות בטוחים ש(התנועה) מהווה עבורן סעד והדבר לעולם לא יהיה אחרת באומר ובמעש. (התנועה) מכנסת ואינה מפרקת, נותנת גג ואינה מפוררת, מלכדת ואינה מפלגת, מעריכה כל מילה טובה ומאמץ אמיתי, ומאמצים ברוכים, נמנעת ממחלוקות שוליות, אינה שועה לשמועות ולדברי הבל; בהיותה מודעת לזכות ההגנה העצמית. כל דבר העומד בניגוד או בסתירה למגמות אלה הינו העלילה שמפיצים האויבים או אלה הסרים למרותם במטרה לזרוע בלבול ופילוג השורות והסחת הדעת לעניינים שוליים,(כנאמר בקוראן:) "הו המאמינים, בבוא אליכם איש חוטא ועימו מידע, בררו את הדבר היטב, פן תפגעו באנשים בשוגג, ואז תתחרטו על מה שעוללתם".
סוגייה הרלוונטית לעת הזו נזכרת בסעיף 18 לאמנה, בה נזרעים זרעי האשמתה של ישראל בביצוע פשעי מלחמה ורצח עם לכאורה, כפי עולה הדבר בימים אלו בתביעתה של דרום אפריקה בבית הדין בהאג, בעידוד הרשות הפלסטינית, החמאס, ירדן ומדינות נוספות. כך נכתב באמנה: "הנאציות [ההתנהגות הנאצית] של היהודים אכן כללה [התנהגות ברוטאלית כלפי] נשים וטף והטלת מורא בכלל [האוכלוסייה]. הם נלחמים בפרנסתם של אנשים, סוחטים את כספם ורומסים את כבודם. במעשיהם המזוויעים הם נוהגים באנשים בצורה הברוטאלית ביותר כמו פושעי מלחמה, ו[השימוש שהם עושים] בהגליה מן המולדת הוא סוג של רצח. לכן, כדי להתמודד עם מעשים [נפשעים] אלה אין מנוס מערבות הדדית חברתית בין האנשים, ואין מנוס מלהתייצב מול האויב כגוף אחד, שאם יתלונן בו איבר אחד [על פגיעה בו מצד גורם זר] אזי שאר האיברים חשים לעזרתו על-ידי כך שהם משגיחים עליו במשך הלילה ומפחיתים את חומו".
14+האם יש הבדל בין החמא"ס לאש"פ ולפת"ח בכללו, ביחס למדינת ישראל?
אמנת החמא"ס דנה בהבדל האידיאולוגי בינה כתנועה בעלת תפיסת עולם אסלאמית, לבין אש"פ ופת"ח במסגרתו, בעלי תפישת העולם החילונית. באמנה מדגישה החמא"ס כי מוכנה היא לסייע ולתמוך בזרמים לאומיים שונים הפועלים כולם למען "שחרור פלסטין" ואינה מעוניינת להוסיף על הפילוג ולהחמיר מחלוקות. זאת על אף שכשלה ביישום הדבר אי אילו פעמים, בעיקר בהפיכה השלטונית ברצועת עזה בשנת 2007.
כך נכתב בסעיף 27 לאמנה: "אש"פ היא התנועה המקורבת ביותר לתנועת ההתנגדות האסלאמית והיא מהווה גם אב, גם אח, גם קרוב וגם רע… חרף הערכתנו לאש"פ ולמה שהוא מסוגל להתפתח- ובלי לזלזל בתפקידו במסגרת המאבק הערבי הישראלי – אין ביכולתנו להחליף את מוסלמיותה של פלסטין בהווה ובעתיד ולאמץ את תפיסת העולם החילונית, שכן האסלאמיות של פלסטין היא חלק מדתנו ומי שמזלזל בדתו מפסיד, (כפי שמופיע בקוראן:) "מי ימאס בדת אברהם מלבד האיש שמילא את לבו סכלות?". אולם, ביום בו יאמץ אש"ף את האסלאם כדרך חיים, אנו נהיה חייליו והדלק שיצית את האויבים. עד שזה יקרה – ואנו מייחלים לאללה שזה יתרחש בקרוב – יחסה של תנועת ההתנגדות האסלאמית כלפי אש"ף הוא כיחס הבן לאביו, והאח לאחיו, והקרוב לקרובו: הלא הוא סובל בסבלו כאשר הוא נדקר על-ידי קוץ, מחזק את ידיו בעימות מול האויבים ומאחל לו שילך בדרך הישר ו[יפעל] בתבונה".
14+בכל מקרה, הוויכוח על אופי "מדינת פלסטין" אינו רלוונטי לישראל משום שזה יקבע רק אחרי כיליונה של ישראל כמדינה חלילה, ולאחר שיגבה את ליטרת הדם שלו במלחמת אזרחים ערבית. לאחר תזכורת זו ראוי לבחון האם הסעיפים הנוגעים ליחס לישראל וליהודים באמנה הפלסטינית שונים במהות וראויים יחס שונה מזה הניתן ומיוחס לחמאס.
האמנה הלאומית הפלסטינית היא המסמך המכונן של אש"ף שהוקם ב-1964, כשלוש שנים לפני שחרור יהודה, שומרון, בקעת הירדן וירושלים העתיקה במלחמת ששת הימים, מהכיבוש הירדני. הנוסח הראשון של האמנה נקבע במאי 1964 ועודכן ביולי 1968, מאז לא חל שינוי מוכח באמנה. זאת למרות תהליכים מדיניים, בכללם הסכמי אוסלו שנחתמו לפני כ- 30 שנה, ועל אף אמירות של יו"ר הרש"פ דאז, הארכי מחבל יאסר ערפאת, שזו בוטלה לכאורה בלחץ ישראלי- אמריקני. בכל מקרה- אין אישור או עדות כתובה לתיקון האמנה או לביטולה מטעם הגורמים המוסמכים ברשות הפלסטינית.
האמנה קובעת את זכותם הבלעדית של "הפלסטינים" על כל "פלסטין" ככתוב בסעיף 2: "פלסטין בגבולותיה כפי שהיו בתקופת המנדט הבריטי היא יחידה טריטוריאלית אינטגרלית", ומגדירה את הציונות כתנועה כובשת ולא חוקית. בנוסח זה מתארת האמנה את השאיפה הפלסטינית לבטל את קיומה של מדינת ישראל, בטענה שהיהדות היא דת ולא לאום, ולפיכך היהודים אינם נכללים בין הקבוצות הזכאיות להגדרה עצמית.
14+בסעיף 9 לאמנה נכתב: "המאבק המזוין הוא הדרך היחידה לשחרור פלסטין והוא, לכן, אסטרטגיה ולא טקטיקה. העם הפלסטיני מאשר את החלטתו הנחושה המוחלטת והעומדת – להמשיך במאבק המזוין ולהתקדם לקראת המהפכה העממית המזוינת לשחרור מולדתו, ולחזור אליה, לשמור על זכותו לחיות בה חיים טבעיים ועל קיום זכותו להגדרה עצמית ולריבונות עליה". בהמשך נכתב בסעיף 10: "פעולות גרילה מהוות את הגרעין של מלחמת השחרור העממית הפלסטינית, וזה יחייב את הסלמתה והרחבתה, ואת גיוס כל המאמצים הציבוריים והחינוכיים הפלסטיניים. כמו גם השגת אחדות במאבק הלאומי בין הקבוצות השונות של העם הפלסטיני ובין הפלסטינים וההמון הערבי (בארצות ערב), וזאת כדי להבטיח את המשך המהפכה, הסלמתה וניצחונה".
כפי שהחמאס מתנגד לפתרונות מדיניים ברי קיימא כך גם אש"פ על פי הכתוב בסעיף 21 באמנה: "בבטאו את עצמותו במהפכה הפלסטינית המזוינת, דוחה העם הפלסטיני את כל הפתרונות שהם תחליף לשחרור פלסטין בשלמותה, ודוחה את כל התוכניות שמטרתן חיסול הבעיה הפלסטינית או בינאומה". בשורה התחתונה- ההבדלים בין שתי האמנות אינם מהותיים ככל שהדבר נוגע ליחס אליו ראויים היהודים ומדינת ישראל בכל גבול שהוא.
14+לסיכום:
לרבים מוכרת הקלישאה הידועה שאם זה מגעגע כברווז, הולך כברווז, שוחה ועף כברווז – זה ברווז. על אותו משקל יש לומר: אם זה מבצע פיגועים, רוצח יהודים, מממן מחבלים, מסית ומחנך לשנאת יהודים, בונה את כוחו ומפתח חימושים שונים במטרה לחסל את מדינת ישראל מהים ועד הנהר- אזי זהו אויב! משכך, יש להתנהג אל הרשות הפלסטינית וראשיה בהתאם, באמצעות המתכון הבדוק של מי שהתפקח מהקונספציה ומבין את חשיבות "הקדמת התרופה למכה".
הסכסוך ביננו לבין הערבים הינו סכסוך דתי במהותו, כל ניסיון לשוות לו מימד אחר, בין אם מאבק על גבולות, אדמות או זכויות כאלו ואחרות, אינו תואם את המציאות, הכוונה או הכתוב.
14+יתירה מכך, אף מנהיג ערבי לא ויתר עד כה על גרגר מאדמתו בעבור שלום עם ישראל– המצרים לא ויתרו על רצועת החוף בטאבה והירדנים לא ויתרו על מובלעות צופר ונהריים. משום כך אין חשש פן יקום מנהיג ברשות הפלסטינית ובאש"פ, שיעז לחרוג מדרך זו מבלי לחשוש לראשו ולכבודו כמי שייזכר לדיראון עולם, בקרב האומה הערבית, כמנהיג שוויתר מרצונו הטוב על פחות מ-100% מהאדמה האסלאמית, למען הסדר עם כופרים יהודים בעבור "מדינה פלסטינית" או חמור מכך- "יישות מדינית פחותה ממדינה" כדברי ראש הממשלה המנוח רבין, שתתקיים בשלום בר קיימא לצד מדינת ישראל.
ההבדל לפיכך, בין פת"ח לחמא"ס ותנועות הטרור האחרות נובע מאופי ואידאולוגיית השלטון שישרור ב"פלסטין" ביום שאחרי מדינת ישראל חלילה. האם תהיה זו מדינה ערבית – אסלאמית דתית שכל חוקיה מבוססים על השריעה, או מדינה ערבית – אסלאמית חילונית לכאורה, בעלת אידאולוגיה מערבית או מזרחית, שחוקיה יחוקקו על ידי ההנהגה, בין אם הדיקטטורית או הדמוקרטית לכאורה. לכן -יש לעמוד איתן, להבין ולהפנים שהרשות הפלסטינית במתכונתה הנוכחית אינה "אוהב" אלא אויב על מלא.
14+המלצה לסיום – ללמוד וללמד ערבית, לא רק שפה (ואם כבר אז רצוי מדוברת) אלא בעיקר תרבות, אידאולוגיה והיסטוריה כדי שנבין עם מי יש לנו "עסק" ונבטיח את נצח ישראל לדורי דורות.
