דו"ח הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על נתוני המאקרו של הרבעון האחרון של 2023 ועל השנה כולה, מלמד על האפקט הכלכלי של המלחמה. התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג)ירד ב-19.4% ברבעון הרביעי, בהשוואה לקודמו. התמ"ג העסקי צנח בשליש והצריכה הפרטית בכ-27%. בשנת 2023 כולה הסתכמה הצמיחה ב-2%, בהשוואה ל-6.5% שנה קודם לכן.
הנתונים האלה מאפשרים להציג תמונה שחורה של הכלכלה. אבל האמת היא שהם לא עד כדי כך רעים. אמירות כלכליות הן לרוב אמירות ציניות, בוודאי שבהקשר של מלחמה. אז הנה האמירה הצינית: סביר להניח שהמלחמה הזו עשויה להתברר ככדאית מבחינה כלכלית. זאת בתנאי שהחמאס יחוסל ויוסר האיום מהגבול הדרומי של ישראל. הסרת האיום הזה עשויה להיות שווה את המחיר הכלכלי שאנחנו משלמים בגינה – שוב, רק מהבחינה הכלכלית הצרופה.
ישראל משלמת מחיר שוטף על הסיכונים אתם היא מתמודדת. לכן, הסרת הסיכונים הללו, או חלקם, שווה גם כסף, חוץ מאיכות החיים והחיים עצמם. את החיים עם הסיכון אנחנו משלמים הן בצורך באמצעי הגנה ומוכנות והן בפרמיית הסיכון של השקל, ההלוואות הישראליות ומחירי המניות.
באופן גס, מבלי לנכות השפעות עונתיות, התמ"ג של ישראל הוא כ-475 מיליארד שקל לרבעון. לפיכך, הפסד של 19.4% הוא כ-9.2 מיליארדי שקלים. לשם הפרופורציה: העלויות הישירות של המלחמה נאמדות עד כה בכ-250 מיליארד שקלים. בסך הכל מדובר בעלות עצומה, שגם היא רק נתון ביניים. צריך גם לזכור שגם ללא המלחמה ישראל לא הייתה מצליחה לייצר צמיחה דומה לזו של 2022, מכיוון שאז היא הייתה יחסית ל-2021 – שנת קורונה.
כשמדברים על צמיחה, יש המדייקים "צמיחה בת קיימא". דהיינו, לא כזו הנובעת מאירועים כמו מלחמה. אלא שהנתון היבש לא מבחין ביניהם ובצדק. גם מלחמה לא רצויה והוצאות שנכפות עלינו תורמות לקידום היכולות שלנו – הן בתחום הצבאי והן בתחומים נוספים כמו הטכנולוגי, האזרחי, המינהלי וכדומה.
במילים אחרות – מה שנראה כמו הפסד נטו, הוא לא בהכרח כזה. הוא מחיר וייתכן שתהיה לו תמורה הולמת, גם אם לא בחרנו בעסקה המלוכלכת הזו, שמאחוריה יש גם מחיר דמים.
