"החולשה הגדולה ביותר של ישראל היא הנכונות שלה לעשות הכול כדי להשיג שחרור של חטופים", כך נפתח המאמר של הנוירולוג ומדען המוח, ד"ר מיכאל סגל, בעיתון האמריקאי הוול סטריט ג'ורנל.
"שום דבר לא ממחיש זאת טוב יותר משחרור 1,027 מחבלים ואסירים ביטחוניים אחרים על ידי ישראל בשנת 2011 תמורת חטוף אחד, גלעד שליט. בין המשוחררים היה יחיא סינוואר שכיום מנהיג את חמאס בעזה. חמאס יודע כי בני ערובה ישראלים הם בעלי ערך עצום והבטיחו פרס כספי עבור כל חטוף שנלקח לעזה ב-7 באוקטובר", כותב ד"ר סגל.
2+"לישראל יש גם אפשרות לפעולה צבאית", מדגיש כותב המאמר, "על פי דיווחים בחדשות, ישראל גילתה את מיקומו של מר סינוואר – במנהרה מתחת לחאן יונס, מוקף בבני ערובה רבים – אם כי ייתכן שהוא הועבר מאז".
"בהיעדר עסקה צנועה דומה לזו שהביאה לשחרור 105 החטופים בנובמבר, האלטרנטיבה הטובה ביותר של ישראל היא להרוג את סינוואר למרות הסיכון לחיי החטופים ולהביא לסיומה של מלחמת עזה", מוסיף סגל, "חטופים ימותו בתהליך, אך אי אפשר לדמיין אסטרטגיות חכמות יותר בהן חלק ישרדו".
2+הוא גם מתייחס במאמר ללחץ האמריקאי שמופעל על ישראל לסיים את המלחמה: "ישראל צריכה להתגבר על הלך הרוח האמריקאי שנראה ששכחו את החשיבות של ניצחון במלחמה. ארה"ב תוקפת את החות'ים המורדים בתימן אך מגבילה את ההתקפות כדי לא להפיל את החות'ים או אפילו לסכן את הפסקת האש שלהם עם הממשלה הרשמית של תימן".
"זוהי גישה שונה מזו של הגנרל דווייט אייזנהאואר, שהכרזה שלו על המלחמה בגרמניה הייתה במטרה להגיע לניצחון מוחלט". סגל מסיים את המאמר בהכרזה כי "גם ישראל וגם ארה"ב צריכות לחזור לעיקרון הפשוט שניצחון מכריע הוא הדרך הטובה ביותר להחזיר את השלום".
