מתחילת המלחמה לא אומרים למשפחות החטופים את האמת: המטרה העליונה היא מיטוט וחיסול חמאס, וכך חייב להיות. החזרת החטופים היא מטרה מרכזית שבגינה ישראל מוכנה לסכן חיי חיילים רבים (וגם מסכנת בצדק גמור, ומשלמת על כך מחירים כבדים), אבל היא משנית למיטוט וחיסול חמאס.
נתניהו נהג באומץ כשסירב לדרישת המשפחות להגדיר את שחרור החטופים כמטרה העליונה של המלחמה, עם קדימות למיטוט וחיסול חמאס; אבל גם הוא לא אמר להן את האמת הקשה כולה, והיא שבפועל לא קיים אפילו שוויון בין המטרות – מיטוט וחיסול חמאס הוא כורח קיומי שקודם לכל, גם בנסיבות הטרגיות של כמאה חטופים חיים.
1+זוהי סיטואציה של עוול מוסרי נורא, שבה חטופים חפים מפשע שהופקרו על ידי המדינה נאלצים להידחק למקום השני בגין הנסיבות שנכפו על ישראל. זה לא הוגן בשום צורה, אבל מי שמחפש הגינות מול חמאס, חיזבאללה ואיראן לא ישרוד כאן עוד הרבה שנים. לכן המשך הלחץ הצבאי במקביל לנכונות לעסקה במחיר הגיוני בלבד, הן האופציות הריאליות היחידות להחזרת החטופים הביתה.
בחזון האיראני והפלסטיני 7 באוקטובר היה צעד משמעותי בדרך לחיסול מדינת ישראל. כל דבר שהוא פחות מניצחון מוחלט על חמאס יביא לשכפול הצעד הזה (כפי שחלק מבכירי חמאס כבר מצהירים), במסגרת האסטרטגיה להפוך את ישראל למקום שתושביה היהודים אינם מוכנים להמשיך לחיות בו, והם עוזבים אותו בהמוניהם.
1+סינוואר, חמינאי ונסראללה לא מסתכלים על הדברים 5 שנים קדימה, אלא 50 שנה קדימה. מי שניצב מול אויב כזה עם פרספקטיבה של זמן שמתחילה ונגמרת ב"עכשיו, עכשיו, עכשיו", לא ישרוד את המערכה הזו.
עם כל הצער שבדבר אי אפשר להקריב את המפעל הציוני תמורת מאה חטופים, וגם אין צידוק מוסרי לעשות זאת בידיעה כמעט ודאית שהדבר יביא למספרים גדולים פי כמה של חטופים ונרצחים בעתיד.
