ההחלטה של צה"ל להשעות לחצי שנה את חייל המילואים שהוביל את המחאה נגד שחרור יחידתו בטרם הושגה הכרעה בעזה, מוכיחה לצערי את התיאוריה שבצה"ל יש חיילים סוג א' וחיילים סוג ב', וכנראה שגם דעות פוליטיות שמותרות וכאלה שאסורות.
פניות חוזרות ונשנות שלי לצבא, בצירוף תיעוד מפורט, לגבי קצינים בכירים בחיל האוויר שמצייצים ציוצי רעל נגד הדרג המדיני שהם כפופים לו, נענו במריחה מתמשכת בסיומה לא ננקטו נגדם צעדים כלשהם, מעבר לשיחות לא רשמיות. התגובה המדהימה שקיבלתי בסוף הייתה: "בעת הזו אנו מעדיפים להתמקד בלחימה".
1+אם נוסיף לכך את המינוי התמוה של רונן מנליס, פעיל מוכר במחאת קפלן, למנהל מערך דובר צה"ל בזמן המלחמה (מנליס סיים לא מזמן את המילואים שלו ומייד חזר לצייץ רעל נגד הממשלה), הרי שיש כאן בעיה עמוקה.
1+בצה"ל יש חיילים ירוקים שטובים על מנת להיהרג בעזה ומעבר לכך עליהם לסתום את הפה, וקצינים עם דם כחול ומדים כחולים שיכולים לשבת במפקדות או בקוקפיט ולעשות ככל העולה על רוחם. שום לקח לא הופק מהטירוף שפירק את הצבא מבפנים לפני 7 באוקטובר.
