אבא של גיבור: זו הקלטה כל כך מצמררת, שאפילו בתסריט אימה היא לא הייתה נכתבת, אבל כשאנחנו חיים לצד מחבלים נאצים צמאי דם יהודי, ההקלטה הזאת נכתבה בתסריט המציאות של עם ישראל ושל משפחת טהר. "תודה שהבאתם את הראש של בני", מודה דוד, אביו של לוחם גולני הגיבור אדיר טהר הי"ד, שעד הרגע בו נפל בקרב ב-7 באוקטובר, הוא חיסל לא מעט מחבלים במוצב ובמעבר ארז.
השבוע דוד, איש מיוחד ומלא בתעצומות נפש התראיין בתוכנית "הפטריוטים" וחשף כי מחבלים ניסו למכור את הראש של בנו ב-10,000 דולר. היום אנו חושפים בריאיון עם האב השכול את ההקלטה המצמררת ששלח לפני כשלושה שבועות ליחידה מובחרת ולגדוד שריון בחטיבה 401, לאחר שאיתרו את הראש של בנו בתוך מקפיא בחנות גלידות בעזה – והביאו אותו לישראל, וגם על המיזם החשוב שיסייע לנוער בסיכון, אך זקוק לתרומות.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
"שלום ללוחמי *** וחטיבה 401", אמר והציג עצמו, "שמי טהר דוד, אביו של החייל הגיבור סמל אדיר טהר הי"ד, לוחם גדוד 13 בגולני. רוצה להודות לכם באופן אישי על מציאות ראשו של הבן שלי, מזה חודשיים אני במסע קשה ומייגע למציאת הראש של בני ועתה זכיתם לסגור לי מעגל".
האב שקרא לאחדות לא פעם, ואף במהלך שידור "הפטריוטים", הצליח לרגש את הלוחמים והעביר את המסר: "מכאן, אני מחזק אתכם, מחבק אתכם ומודה לכם בשם כל עם ישראל", אמר להם, "על חירוף הגוף והנפש בכדי לשמור עלינו ולהחזיר את כל חטופינו, הערכה רבה. מחזק את רוחכם ומחכה לרגע שאוכל לפגוש אתכם. שמרו על עצמכם. דודו טהר, אביו של לוחם אדיר טהר, ה' ייקום דמו".
5+מדוע אתה מרגיש חוב כלפי הלוחמים?
עוד טרם הריאיון, בשיחה טלפונית שיתף דוד כי בכוונתו להזמין למפגש את הלוחמים שעזרו לו להביא לקבורה שלמה את בנו, וגם סיפר שיש לו חוב אליהם. כששאלתי מדוע, הסביר שזה מתוך הבנה שבנו הגן על עם ישראל בגופו, "ומה שעשו היחידה המובחרת והחבר'ה של שריון, למרות שאדירי נפל, או כל חייל אחר שמגן בגופו, ברוחו ובגבורתו – כל אחד במדינת ישראל חייב להם".
"קל וחומר אחרי שהברברים האלה לקחו חלק מאוד מאוד חשוב מגופו של אדיר, והחבר'ה האלה הלכו והחזירו אותו תוך כדי סיכון חיים. אז ודאי שיש חוב לפחות להגיד תודה, לחבק ולהסביר להם שהם הצליחו מתוך המקום השחור שאני נמצא בו, לתת איזושהי נחמה קלה שהצלחתי להביא את אדיר לקבורה ברמת יכולת השלמה שלו".
5+למה חשוב לך לפגוש אותם?
"זה ייתן לי הרבה מאוד נחמה להכיר ולראות ולחבק את אותם לוחמים, חשוב לי שאותו אחד שסיכן את חייו יבין שהוא סיכן את חייו למעני ולמען אדיר ושהוא יקבל וירגיש מבחינתי את המהות של מה שהוא עושה בחיים", הוא משתף, "הם הרי מסכנים את חייהם בכל שניה ובכל רגע, אבל לפחות שכבר יש איזו תוצאה חיובית לסיכון חייהם, אז לפחות שיבינו כמה זה באמת חשוב כשהם יסתכלו עליי כאבא של אדיר".
אתה נמצא באובדן שלך, וקורא לא פעם לאחדות
"כשיש אחדות אז יש איזשהו אפיק, איזה עתיד ואור בקצה המנהרה. אבל אם אנחנו חוזרים ל-6 באוקטובר, לפירוד, למחלוקות, לשנאה שיש בנינו, אז אני בעצם שואל את עצמי על מה ולמה הבן שלי כמו שאר הבנים והבנות נפלו ונרצחו, לשם מה? שנתווכח ונריב?, שאל, "זה בסדר לא להסכים, אבל יש דרך ואמורה להיות הבנה שהגורל שלנו הוא יחד, הפירוד לא יוסיף לנו ולא ייתן לנו שום דבר חיובי רק דברים רעים".
5+מאיפה תעצומות הנפש כשחווים כזה אובדן?
עצם העשייה, בה הוא פועל הרבה למען חיילים – זה מה שנותן לו את הכוח. "כי אחרת זה לשים כרית ולהיות במיטה ולא לרצות לצאת ולראות אף אחד", הא מסביר, "יש לי עוד שלושה ילדים ואני חייב שהם ייראו אבא נורמלי, שיישאבו ממנו קצת אנרגיה חיובית וקצת כוחות לקום ולא להיות במיטה". כשאני אומרת לו שהוא אציל נפש, הוא טוען שלא, שפשוט נברא עם מערכת מסוימת: "ככה הקדוש ברוך הוא ברא אותי, ואני מודה לו על זה".
"אדיר במרום": המשפחה פתחה בקמפיין גיוס כדי לעזור לנוער בסיכון
כרגע האב ובני המשפחה מנסים לבנות מרכז לזכרו של אדיר בשכונת גילה, והקימו קמפיין. חשוב להם מאוד להנציח את אדיר בדרך שהכי מתאימה – עזרה לנוער בסיכון, בדיוק מה שהיה רגיש אליו. הם הקימו כפיילוט מרכז על שמו "אדיר במרום", אך כרגע זה רק מקום זמני. הסיפור מאחורי המיזם הוא מדהים, ובדיוק האחדות שדוד קורא לה.
"על מנת שנוכל להנציח את זכרו של אדיר, אנחנו מעוניינים להקים מרכז שיקבל אליו נערים בסיכון ובכך לעזור לצעירים לא להיות במעגל הפשע, ושיוכלו לתרום לחברה ולחבר אותם גם לצד הרוחני", כתבו בעמוד קמפיין התרומות שעומד כרגע על 7% תרומות, "זו הייתה דרכו של אדיר- לקרב את החלשים ולעזור להם. בע"ה נזכה להיות ממשיכי דרכו".
5+בקומה הראשונה יהיו משחקי שולחן ומשחקים נוספים, פינת תה ומקום בו נוער יוכל לשהות בו, ובקומה השנייה יילמדו תודה ויחד תהיה אחדות בין בני הנוער, שיוכלו להתקרב גם לרוחניות. "אנחנו עושים בכל יום רביעי שיעורי תורה עם רבנים גדולים, אתמול היה הרב זמיר כהן", סיפר האב שמקווה מאוד שיצליחו לגייס את הכסף, כדי להנציח את בנו בצורה הראויה ביותר ולהפיץ טוב ואחדות.
5+קצת על אדיר
"אדיר היה ילד בן 19, ילד חכם בצורה חריפה מאוד, ילד אהוב, צנוע, שהתכונה העיקרית, הזיהוי הראשוני שלו היה החיוך. ילד שאוהב לחייך, היו לו תוכניות עוד עשרים שנים קדימה", הוא משתף ונזכר: "אני והוא עשינו עסקה שבעזרת השם שברגע שישתחרר מהצבא אני נותן לו שנה, שנה וחצי עד שהוא קונה לעצמו את האוודי R8 שהוא אוהב ולאבא שלו פורש".
יש משפט אחד שלא עוזב את דוד כבר תקופה, ונצרב אצלו היטב כיוון שזה בדיוק מעביר את מי שהיה אדיר ז"ל. אחד הקצינים בגדוד הסביר לאב, שבצבא זה או שחייל אהוב ע"י חבריו, או שאהוב ע"י מפקדיו, אך אדיר, אדיר היה אהוב גם על החברים ללחימה וגם על המפקדים. "הוא היה מאוד רגיש לסביבה, מאוד רגיש לחלשים, לילדים שהם בשוליים ותמיד עשה בשבילם הכל. ילד יפה תואר שעשה טוב לעולם. אמנם הוא חי מעט, אבל עשה המון טוב".
