מטרים ספורים מחיזבאללה: אם תיכנסו למושב אביבים ותרימו מבט קטן למעלה – האיום של נסראללה ייהפך מוחשי וברור לעין. בתים לבנוניים, חלקם מבני טרור של חיזבאללה, מקיפים את המושב – כמעט ב-360 מעלות.
שלום ביטון, סגן הרבש"ץ של אביבים, מספר: "חטפנו פה טיל נ"ט לתוך מרכז היישוב, אתה רואה פה את הרכבים השרופים. בנס ניצלו שני חבר'ה שהיו פה בקרבת מקום. 200 מטר מפה זה מארון א-ראס ממולנו, ומשם הם שולטים עלינו ומשגרים עלינו טילים".
קיים פער ניכר בין הדי הפיצוצים התכופים שנשמעים כאן, לבין המראה הפסטורלי של השדות, הכרמים הרפתות והלולים הרבים הפזורים מסביב, אלו שהפכו לסימן ההיכר של יישובי האיזור. עבודת האדמה הפכה למסוכנת, וכמעט כל יציאה החוצה כרוכה בחשיפה למשגרי טילי הנ"ט מלבנון, שמרוחקים מאות מטרים בלבד מקו הבתים הראשון של המושב.
1+לא רק היקב עובר כאן בין דוד לדור, אלא גם ההתמודדות עם הטרור הערבי. ארבעה מבני משפחת ביטון המורחבת נהרגו בפיגוע באוטובוס באביבים, לפני 53 שנים. כולם, מעוניינים לשלוח מכאן מסר לנסראללה: "אנחנו לא פוחדים. אנחנו גרים פה בגבול הקדמי של מדינת ישראל, על הגבול, מול נסראללה. הוא לא מפחיד אותנו".
1+מראות השבעה באוקטובר רודפים אחר תושבי המושב, שחוששים מתרחיש דומה בגזרתם, והם באים עם דרישות נחרצות למקבלי ההחלטות: "אם אותו גוף שנקרא חיזבאללה היה קם ב-7 לאוקטובר ונכנס לפה, לגליל, אנחנו היום לא היינו פה. אני לא יודע איך אני מחזיר את הילדים שלי לכאן היום, במצב שאני יודע שהם יושבים לי כאן מול העיניים".
הפער בין שדה הקרב למציאות היום – יומית גדול. בין חיסולים ממוקדים בלב בירות, לבין תושבי קו העימות שצריכים להמשיך להתפרנס. המושב המטווח שהפך לבסיס צבאי, הילדים שעזבו והעסקים שנשארו מאחור. כמו אביבים כך גם לא מעט יישובים, קיבוצים ומושבים לאורך קו העימות. לכולם בקשה אחת, זהה: שימו במלחמה הזו סוף לאיום מלבנון, כדי שנוכל לחזור הביתה.
