הלחימה ברצועת עזה נמשכת: ניסינו להבין מהן התוכניות של צה"ל להמשך הלחימה נגד החמאס ברצועת עזה. נחל הבשור חוצץ בין צפון הרצועה לדרום הרצועה. עד לתחילת התמרון הקרקעי, האוכלוסייה בצפון רצועת עזה הייתה גדולה יותר מדרום הרצועה, עד שצה"ל הורה למאות אלפי התושבים בצפון להתפנות דרומה כדי לא להיפגע מהקרבות.
ננסה בלנסות להבין מה קורה בג'באליה, שנמצאת בצפון רצועת עזה ונחשבת מעוז מאד קשה של החמאס. מצד אחד לפני כשבוע צה"ל הכריז על "כיבוש ג'באליה", אך מצד שני עד היום נמשכים הפצצות חיל האוויר במרחב. ולכן כדאי להזיז את המילה "כיבוש" מהטרמינולוגיה, אך היא לא רלוונטית. לא כובשים שום שטח.
צה"ל מנהל את המלחמה הזו על בסיס התורה הבאה: כניסה לשטח, עבודה על אותו תא שטח מסוים, ניקוי האזור וטיהורו, ויציאה ממנו לתא השטח הבא. אין מה לדבר על "כיבוש" במקרה שלנו ברצועת עזה. המטה הכללי נותן יעדים וצה"ל מסיים לעבוד ביעד אחד וממשיך ליעד הבא. ראינו את צה"ל פועל בג'באליה, בהתחלה ראינו את הלוחמים עוברים בבית חאנון, בעזה ובשג'עייה.


למלחמה הזו יש ארבעה שלבים, אנחנו נמצאים כרגע בלב ליבו של השלב השני, שזה אומר: לפעול ולסיים את תשתיות הטרור של ג'באליה ושג'עייה בצפון הרצועה, כשפני צה"ל לעבר המוקד של חמאס, חאן יונס בדרום הרצועה.
תדמיינו שכוחותינו הצליחו לפגוע בשכונת סג'עייה וסיימו לפעול בה וכמעט מחקו אותה בצורה הרמטית. אבל אז הם תופסים מחבל שיושב בבית חאנון לחקירה של השב"כ, והוא מספר שבבית ספר בצפון הרצועה יש בונקר ענק. יושב מי שמתכנן את המבצע ואומר שאת התשתית הזו הוא לא יכול להשמיד מהאוויר אלא רק באמצעות כניסה קרקעית.
אנחנו אכן לא נגיע לכל המנהרות והפירים, אלא רק לאלה שאסור לנו, אסטרטגית, להשאיר אותם שם כדי שלא יחזרו לפעול שוב נגד ישראל.


הציבור צריך להבין: המלחמה שלנו ברצועת עזה היא לא הריסת בתים – היא השמדת תשתיות, הרס מטרות טרור, השמדת יכולות והריגת מספר מחבלים רב ככל הניתן.
הסיפור של הכנסת ארגונים "הומניטריים" ו"ארגוני סיוע" למיניהם, שמסייעים לחמאס במסווה של ארגוני צדקה, הם באמת הבעיה שלנו.
רב המרצחים יחיא סינוואר קרא מה עשינו בצפון הרצועה בצורה מדויקת. הוא ראה מה עשינו בבית החולים שיפא, ונמלט דרך הציר ההומניטרי לחאן יונס, שם הוא התבצר במנהרות המבוצרות שלו, הקיף את עצמו באלפי לוחמי חמאס ובאלפי אזרחים עזתיים שלא רוצים להתפנות.
