בפעם האחרונה שהייתי בעזה, צה"ל פינה את יישובי גוש קטיף ומוחמד דחלאן הבטיח לבנות במקום סוג של 'סינגפור'. היום, עזה דומה הרבה יותר למוסול שבעיראק. התלוויתי לאחת מחטיבות המילואים לסיור שיצא מקיבוץ בארי, אחד ממוקדי הטבח הנפשע, לציר סלאח א-דין, מוקד שהפך סמל לתבוסתה של עזה.
הכתבה המלאה מתוך המהדורה המרכזית
יצאנו במסלול ההפוך לזה שעשו מחבלי הנח'בא, והערב רב העזתי מהשדות הירוקים של מערב הנגב אל השחור הכל כך שחור של עזה. אותה עזה שתחת חמאס הפכה למאורת הטרור הגדולה בעולם. כל בית ספר, גן ילדים, חנות או מטע זיתים הם חלק ממערכת הטרור של חמאס.
באחד הבתים במסלול שלנו נמצא מצבור של מטעני נפץ רבי עוצמה, מתחת למדרגות. למעלה חדרי מגורים, חדרי שינה, מטבח ושולחן להכין בו שיעורי בית
למטה מחסן של מטעני נפץ, מה אתם מחזיקים בביסמנט שלכם בירושלים בתל אביב בחיפה או בעפולה.
אחרי שעזבנו את בארי הגענו לציר סלאח א-דין שהופך לסמל התבוסה. צה"ל קורא לו 'הציר ההומניטרי', עזה קוראת לו 'נכבה 23'. מאות אלפים כבר נמלטו מצפון עזה וחדלו לשמש מגן אנושי לחמאס, שמערכיו הצבאיים הולכים ומתפוררים. צה"ל עוקב אחרי אלו שנסים דרומה ומדי פעם הוא פונה לעזתים בעברית.
מדי כמה דקות נכנסים מאות לתוך המעבר הבטוח ומניפים דגל לבן על רקע הבתים ההרוסים. התנועה דרומה היא אחד מעיקרי התוכנית הצבאית של צה"ל, ואי אפשר להקל ראש בחשיבותה.
