את סיפורה של תחנת שדרות איש לא יכול לשכוח: אחד מנופלי הקרב ההרואי שניהלו השוטרים בעיר הוא רנ"ג ירון דיין הי"ד שנורה על ידי צלף ומצא את מותו על גג התחנה, לא לפני שהציל שוטרים רבים, כך סיפרו בדיעבד שוטרים שהשתתפו בקרב הקשה.
סיפורו של דיין הוא אחד מיני רבים, כואבים ושוברי לב, שהתרחשו בתחנה בשבעה באוקטובר. השוטר ששירת במשטרה כשלושים שנה, לא היה אמור לעבוד באותו היום אלא כשגילה ששובץ למשמרת בערב ראש השנה, ביקש להתחלף ולעבוד בשמיני עצרת, על מנת לבלות את ערב החג שהיה חשוב לו כל כך, בחיק משפחתו.
3+בנו הבכור גיל, חושף הערב בריאיון מיוחד ל'עכשיו 14' את סיפורו של אביו הגיבור שנפל כאמור בקרב הקשה שהתנהל בתחנה עם מחבלי חמאס: "אבא יצא מהבית בשעה 05:40. בשעה 6:30 התחילו אזעקות ומיד הודענו לאבא שאנחנו בסדר ונמצאים במקום מוגן. אבא היה אמור לצאת לזיקים עם השותף שלו שלומי לוי שנפצע, אבל סיפרו לנו שהוא נאלץ לחזור ואז פרצו לתחנה מחבלים. כשסיימתי איתו את השיחה הראשונה בבוקר, הוא ביקש ממני להוריד אותו מרמקול וסיפר לי שיש חשש לחדירת מחבלים אבל אנחנו כבר מתורגלים ולא חשבנו שזה יכול לקרות".
איפה אבא שלך היה בזמן פריצת המחבלים?
"אבא שלי היה מהכח שעלה על הגג עם עוד כמה שוטרים בינהם הייתה גם השוטרת מור שקורי הי"ד שנהרגה עם אבא שלי. השוטרים ירו לעבר המחבלים מלמעלה למטה ותוך כדי חילופי האש מחבלים ניסו לעלות לגג. לבסוף היה צלף בבניין סמוך שפגע אבא שלי ואת מור".
3+מתי גיליתם שאבא נפל בקרב?
"מהבוקר הייתה לי הרגשה פנימית שאבא שלי מת. המשפחה ניסתה להיות אופטימית. לבסוף הוא ענה לי בשמונה וחצי או תשע לחמש שניות ואמר לי שהכל בסדר אבל שמעתי אותו נושם בכבדות. התחלתי לצרוח ושאלתי אותו למה הוא לא עונה לנו. אח"כ קיבלתי התקף חרדה קשה. היה לי קשה לנשום. באותו רגע חצי מהנפש שלי מתה. הייתה לי הרגשה שהוא לא חוזר משם. אבא הספיק לשלוח הודעה מוקלטת לאחותי שיראל ובדיעבד שומעים צרחות בערבית. אני לא הייתי מסוגל לשמוע את ההודעה".
"בסופו של דבר בלילה הלכתי עם בת הזוג שלי לתחנת קרית גת לבצע איכון על הנייד שלו כדי להבין איפה הוא נמצא, קיווינו שהוא באחד מבתי החולים אבל אז הגיעו עשרה שוטרים ובישרו לנו".
מה למדת על אבא שלך אחרי מותו?
"שמעתי עליו המון סיפורים, הכרתי דרך אנשים אחרים את אבא שלי. אבא שלי היה לקראת פנסיה ותפקידו האחרון היה חצי מנהלי. הוא היה ביחידת ההוצאה לפועל של המשטרה. הוא היה רואה בתים הרוסים, ילדים שיושבים חסרי כל ובלי אוכל במקרר והיה לו קשה עם זה. באחת המשימות שלו הוא נשלח לבית עם פקידי הוצאה לפועל וסירב לתת להם לבצע פינוי כי הוא ראה את המצב הקשה מאוד בבית".
3+
3+חמישה שבועות עברו מאותה שבת קשה, איך ההתמודדות?
"לצערי כולנו במשבר נפשי, ועדיין לא חזרנו במאה אחוז לבית. אנחנו ישנים אצל משפחה שלנו במושב ליד קרית גת בהמלצת המטפלים. אנחנו חוזרים בטיפות לבית כדי לנקות, לסדר, לראות טלוויזיה. זה תהליך פסיכולוגי שאנחנו עושים וקשה לנו. תהיך פסיכולוגי שאנחנו עושים קשה לנו, לא פשוט, אין איך לתאר באמת את המצב כי הסיפור פה הוא טראומה והוא נפל עלינו כרעם ביום בהיר".
מי היה אבא שלך עבורכם?
"בנאדם חסון ובריא שיודע שהוא הולך למשמרת קצרה וחוזר אפילו לא לקח את התיק שלו. לא הייתה לנו אפשרות להתכונן לדבר הזה. לפעמים אני תופס את הראש. היה לי חלום אחד שנחרט לי בראש שאני רואה אותו והוא בא אליי ואני אומר לו מה אתה עושה פה, אמרו שנהרגת בתחנה והוא אומר לי "סתם הגזימו, רק נפצעתי". בסופו של החלום התחלתי לבכות ואמרתי לו שאני לא יודע מה חלום ומה מציאות. אבא שלי לא היה איש מבוגר שאני יודע שאין לו עוד הרבה זמן, הוא ידע שהוא יוצא לפנסיה ויש לו ארסנל של מקצועות שרכש, הוא עשה רישיון לאוטובוס, מונית, חשמלאי, הוא היה כלבו. לא היינו צריכים בעלי מקצוע, אבא היה הכל".
לסיום, אבא שלך ממשיך להציל חיים גם אחרי מותו.
"נכון. בעקבות נפילתו של אבא שלי וכל הביקוש שנוצר בארץ לטיפולים נפשיים בעקבות המלחמה, הציעו לנו מארגון נרגיש, ארגון של טיפולים פסיכולוגיים, להקים אגף התנדבותי ולספק טיפולים חינם בזום עם מטפלים מארצות הברית, על שמו של אבא שלי ירון דיין. אבא שלי היה בן אדם של נתינה בחייו וכך גם במותו".
