תוכנית הסיוע לעסקים היא תוכנית חיונית להפעלה במשברים מעין קורונה ומלחמה, אך כשהמשבר מתארך מתגלה שהיא חרב פיפיות.
מבהירים לנו שהמלחמה הזו לא תהיה קצרה. אם אכן כך, הרי שתוכנית המענקים הקיימת עלולה לפגוע במשק. היא יוצרת תמריץ שלילי לעסקים לעבוד, ממש כמו רבות מהקצבאות. רבים מהעסקים הקטנים ממש לא רוצים להפסיד את ההזדמנות להרוויח מאי עבודה. בעלי מסעדות מספרים לי שהם סגרו את המסעדה עם פרוץ המלחמה והמתינו לשמוע מה יהיה מתווה הפיצוי לפני שיצאו להתמודד עם מצב הרוח הירוד של הלקוחות והתנודתיות של העסק. מאידך גיסא, ראש הממשלה הציב כאחד מיעדי הסיוע את המטרה להמריץ את המשק – צמיחה. ובכן, מתווה הסיוע הזה לא מעודד צמיחה.
למדנו את זה בקורונה ואנחנו נראה את זה עכשיו: מי שמחזור העסקים שלו נפגע ב-20% יעשה כל שביכולתו להגיע ל-25%, כדי לזכות בסיוע. מי שנפגע ב-60% עדיף לו במרבית המקרים לסגור את העסק עד יעבור זעם וליהנות מהסיוע המרבי.
אם אכן המטרה היא צמיחה, כדאי לאוצר ולממשלה לחשב מסלול מחדש. תוכנית סיוע חלופית עשויה להציע לכל עסק שנפגע פטור מהמע"מ לתקופת המלחמה. דהיינו, העסקים ימשיכו לגבות מע"מ, אך יהיו פטורים מלהעביר אותו לרשות המיסים. כך ייווצר תמריץ לעבוד יותר. לכל הפחות זה אמור להיות מסלול חלופי לסיוע – כך ככל שהמחזור יגדל בתקופת המשבר, העסק ייהנה יותר. זה יהיה זול יותר לממשלה, פשוט יותר ליישום וגם רווחי יותר לעסקים, שרבים מהם עוסקים כעת בחישובי כדאיות הוצאת החשבוניות.
גם את העוסקים ניתן לתמרץ באותו האופן – ריווח מדרגות המס, כך שעובדים יוכלו להרוויח יותר ולשלם פחות מס. תוכניות שכאלה יוכלו גם ללמד משהו על פוטנציאל הרווח של העוסקים והעסקים.
אם הממשלה לא תיישם חלופות שכאלה והמלחמה תתארך כל הצדדים ייפגעו ויכולת ההתאוששות של המשק אחרי המלחמה תיפגע.
ראוי לנצל את המשבר הזה כהזדמנות להגברת התחרותיות במשק ולהעלאת הצמיחה. צעדים כאלה עשויים לאפשר לעורף יכולת התמודדות טובה יותר ולאפשר לממשלה לחימה בקצב שנקבע ולעת עתה מוכיח את עצמו בהישגים הצבאיים בעזה.
