אשקלון, עיר המונה כמאה ושישים אלף תושבים, מוגדרת כבר שנים כעיר המטווחת בישראל בה האיום הביטחוני הוא הגדול ביותר לאור הקרבה לרצועת עזה ולאור העובדה כי כארבעים אלף יחידות דיור בעיר אינן ממוגנות.
מסיור ברחבי העיר עולה כי ברחביה מוצבות מיגוניות בודדות בלבד, כך שבימי מלחמה, תושבי אשקלון ממעטים לצאת מהבתים שכן אין להם היכן להסתתר בזמן אזעקה, והחלופה היא השתטחות על המדרכה והרבה מאוד תפילות. המחדל רשום על שמה של עיריית אשקלון וממשלת ישראל שהפקירו את התושבים על אף זעקתם הנמשכת כבר שנים.
3+ילדי העיר אינם במסגרות מאז פרוץ המלחמה, והפתרון שהוצע לילדים הינו לימודים בזום במשך חמש שעות מידי יום עם התקדמות בלמידה וזאת על אף שכמחצית מהילדים אינם יכולים להתחבר בפועל ללימודים בשל העובדה כי אין ברשותם מחשבים.
איש ממשרדי הממשלה לא הופקד על מתן פתרונות מיידים לאשקלון והתחושה הכללית בקרב התושבים היא שהופקרו בזמן אמת. אודי בן חמו, תושב העיר ודירקטור בחברת הייטק, לקח על עצמו את מערך ההסברה ומספר על הביזיון המתמשך.
3+"התושבים מאוד מתוסכלים ועוברים תקופה לא קלה. אשקלון היא העיר הכי מטווחת בארץ בעשור האחרון ובפער די גדול. רק במלחמה הנוכחית נורו לעבר העיר מעל 1200 רקטות נורו לאשקלון. קרוב ל-500 אזעקות נשמעו ברחבי העיר, מעל 300 זירות נפילה וקרוב ל-200 פגיעות ישירות".
עוד הוסיף כי "היו חדירות של מחבלים מהים, האוויר והיבשה וברוך ה׳ צה״ל סיכל את כולם. פצצות תאורה, ירי מסוקים, כוחות מיוחדים – פחד אימים. הרבה מהעסקים סגורים, גם עצמאים וגם שכירים יושבים בבית ללא הכנסה. כל מערכות החינוך שלנו בעיר סגורות ואין אופק".
3+בן חמו מספר גם על מצוקת הילדים: "יש לי ילדה בת 5 שזה הסבב השלישי שלה, פלוס קורונה – אין שום רצף לימודי או פתרון לילדי העיר. אנחנו אולי העיר היחידה בארץ שלא חזרה לשגרה, שאר היישובים הרלוונטים באיזור פונו ויש להם מסגרות כלשהם, ולמרות המצב, אנחנו לא זוכים לשום הקלה או הטבה מהמדינה. לא הטבות מס, לא מענקים, לא דמי מחייה לסייע לנו לסגור את החודש לא ביטול משכנתא וארנונה. יש לנו הוצאות רגילות אבל ההכנסות נפגעו משמעותית".
בן חמו דורש כי הממשלה תתעורר ויפה שעה אחת קודם ותסייע לעיר: "אפילו לא היה פינוי בעת מלחמה, יש לנו 60 אלף תושבים ללא מיגון ללא ממ״ד. היו פה ימים של מאות טילים כל יום – אי אפשר לצאת למכולת, אי אפשר להיכנס למקלחת אפילו. תושבים בעיר מתפנים עצמאית ומשלמים אלפי ועשרות אלפי שקלים ללינה, אוכל, נסיעות – כסף שלא יחזור אלינו".
3+לסיום הוסיף: "אנחנו מרגישים מופקרים על ידי המדינה והממשלה. אין לנו שום סיוע ותמיכה מאף גורם וזו סיטואציה שנמשכת כבר קרוב ל- 20 שנה, פשוט הזנחה. אפילו מיגוניות, צורך בסיסי- אין לנו. אנחנו סופגים את ההוצאות הכלכליות, הטראומות גם בזמן מלחמה וגם בעת שגרה. ההרגשה היא שאם אנחנו עיר גדולה – של 155 אלף תושבים – אנחנו לא נוכל לקבל כלום, כי זה יותר מדי הוצאות עבור המדינה. עם כל הכבוד, זה לא ענייננו".
