בוקר שבת שמחת תורה.
בשעה 06:40 מצלצל מכשיר הפלאפון של אהרן בן הרוש. אביגיל, אשתו של אהרן, ממהרת להעיר אותו – והוא עונה. על הקו מוקדן "איחוד הצלה", ארגון שלא מתוקצב על ידי המדינה – ולמרות זאת ביצועיו לא נופלים ממד"א. המוקדן מעדכן שנהג התקשר לדווח על תאונת דרכים של עשרה כלי רכב בעוטף עזה.
המוקדן ביקש מהאזרח להתקשר בשיחת וידאו על מנת שניתן יהיה להבין יותר מה מתרחש, ולהדריך אותו בהתאם מה לעשות וכיצד לטפל בפצועים. הנהג ירד מרכבו, התחיל לצלם את הרכבים, ולפתע דיווח שיורים עליו. אהרן, חובש ומנהל תחבורה מבצעית באגף המבצעים של "איחוד הצלה", החל מיד לתפעל את האירוע ולשלוח אמבולנסים לכיוון הדרום. בשלב זה, עוד לא הצליח לשער את ממדי האסון.
5+בשעה שבע ועשרה קיבל אהרן טלפון מראש סניף שדרות של ארגון "איחוד הצלה", שהיה בדרכו לקריאה בתחנת המשטרה בעיר. הכונן כלל לא דמיין שמדובר באירוע בסדר גודל כזה של לחימה, ולכן נסע מיד לעבר התחנה בלי לחשוב פעמיים. כשהתקרב, ירו עליו המחבלים והוא התקשר לדווח על הירי, ועל כונן נוסף שנפצע.
הטלפון הבא לאהרן כלל דיווח על כונן אחר שנפצע בעת שראה שוטר שרוע על הרצפה ועצר לטפל בו. כמה מחבלים ירו לכיוונו והוא נפצע בגפיים ובראש. שני כדורים נתקעו בקסדה, לגודל הנס. הכונן התקשר לדווח שהוא פצוע, ושנטרל את המחבלים.
זה כבר הספיק לאהרן להבין שמה שקורה פה יוצא מגדר הרגיל.
הוא נפרד מאשתו, נהגת אמבולנס בעצמה ומתנדבת בארגון – שהצטרפה אליו מאוחר יותר, ויצא מביתו שבגבעת זאב בירושלים לעבר העוטף. בצומת חלץ, שעל יד שדרות, פתח אהרן חפ"ק מאולתר, כינס שלושים אמבולנסים ושלח חמישה עשר מהם לזירות השונות בעוטף.
5+"המתנדבים חתרו למגע", מספר אהרן. "בכל פעם הם התקדמו עוד 30 מטר פנימה, תחת אש, הוציאו פצועים לצומת חלץ, שם הועברו הפצועים לאמבולנסים שחיכו לפנות אותם לבתי החולים – וחזרו בחזרה לזירות". לאט לאט החלו לזרום לחפ"ק בצומת חלץ פצועים שהוסעו ברכבים אזרחיים, בג'יפים צבאיים – ובכל דרך אפשרית, כולל נהג ירוי שהגיע בכוחות עצמו כשבני משפחתו עמו ברכב.
המשפחה שחולצה – ונתקעה באזור הלחימה
במהלך היום הגיע לחפ"ק קצין, וביקש מאהרן לבוא עם אמבולנס ולהיכנס בליווי צבאי לכפר עזה לפנות פצועים. "נכנסתי עם האמבולנס לכפר עזה" מספר אהרן. "התחלתי לפנות פצועים, ולפתע ראיתי משפחה שלימה שחיילי צה"ל הצליחו לחלץ. הם עמדו בכניסה לקיבוץ, יחפים, ופשוט התחילו ללכת ברגל. זו הייתה סכנת נפשות מאחר והלחימה עוד נמשכה והשטח שרץ מחבלים. עצרתי את האמבולנס והעליתי אותם להצטופף יחד עם מספר פצועים נוספים שפינינו. מבחינתי, זה היה כמו לקחת פצועים".
ככל שעבר הזמן ערוץ הובלת הפצועים לחפ"ק גבר. בשלב מסוים פתחו אנשי "איחוד הצלה" עוד שלוש נקודות לפינוי פצועים: במושב "שובה", בקיבוץ "בארי" ובקיבוץ "כפר עזה". אהרן מדגיש לאורך כל הריאיון כי כוחות ההצלה היחידים שהיו בשטח עד ליום ראשון בצהריים, הם מתנדבי "איחוד הצלה", שתפעלו את הטיפול בפצועים במשך זמן רב לבדם.
5+באזור השעה אחת בצהריים, הגיעה משאית האספקה של "איחוד הצלה" לחפ"קים. המשאית פרקה משטחים רבים של ציוד רפואי, בהם מעל 250 תיקי ציוד של חובשים ופרמדיקים – שהתחסלו כליל בהמשך תוך טיפול בפצועים. כשסיימה משאית האספקה לפרוק את הציוד, העמיסו עליה המתנדבים גופות לצורך זירוז הזיהוי.
הערב יורד – וזה לא נגמר
עברו עוד כמה שעות, והערב הגיע. "אתה רואה שמתחיל החושך וזה לא נגמר", משחזר אהרן בכאב. "פתחנו שם ממש מנחת מסוקים. משעה שתיים בצהרי שמחת תורה, עד השעה שש למחרת, עשו מסוקי הפינוי את דרכם הלוך-חזור. מסוק של "איחוד הצלה" ממריא עם פצועים, ומטוס של 669 נוחת לפנות פצועים נוספים – וחוזר חלילה".
אהרן מתאר שלמרות המראות הקשים, כשנמצאים באירוע עצמו פועלים בצורה קרה ובלי לחשוב – "כמו מכונה". אך מסתבר שגם במצב כזה, יש רגעים בהם אי אפשר להתנתק רגשית: "בשעות הערב, באזור שבע-שמונה, אני נוסע על הציר בין כפר עזה לחפ"ק. פתאום מוציאים מאחד הבתים בכפר עזה זוג תינוקות תאומים בני שמונה חודשים. הוריהם נרצחו, והם נשארו לבד בבית. המתנדבים מחזיקים אותם בידיים בכניסה לכפר עזה, כל הזמן פיצוצים ברקע. מה עושים במצב כזה?
5+"הכוננים נכנסו לאחד הבתים, הכינו להם בקבוקים, האכילו אותם ויצאו איתם לסורוקה. באותו רגע התקשרתי לאשתי. צריך להבין שהכל תופס אותך – כל המראות הקשים שלא חלמת שתראה בכלל דברים כאלה. אבל אתה עובד כמו מכונה – בלי לחשוב. אך כשמגיע אליך כזה דבר – גם ה"מכונה" מתפרקת. בכל מקרה, ברגע שאתה יודע שהתינוקות מקבלים טיפול – חוזר הדופק וממשיכים לעבוד".
"שלוחי מצוה אינן ניזוקין"
לאחר שזרם הפצועים נרגע מעט וכוחות נוספים הגיעו, ישבו המתנדבים לשחזר את שקרה, ולהסתכל בתמונות וסרטונים מאזורי הפינוי. מה שהם גילו הכניס אותם לתדהמה. מסתבר שבמשימות חילוץ רבות, בהם נכנסו ליישובים ויצאו מהם ללא פגע – אירעו ניסים עצומים. כך, למשל, צוות אחד העמיס פצוע ברחוב, ורגע אחרי שיצא משם – מחבלים "חוררו" את כל הרחוב בירי. צוות נוסף הלך להציל חיים במקום אחר, עבר צמוד לקבוצת מחבלים – שירו לצד השני ופשוט לא ראו אותם!
"המתנדבים נכנסו לפנות פצועים ולהציל חיים במסירות נפש תחת אש", אומר אהרן. "תוך כדי הפינויים מתנדבים מתקשרים אלי ואומרים שיורים עליהם. קרו להם כל כך הרבה ניסים, כמו שכתוב: "שלוחי מצוה אינן ניזוקין".
5+צוות המתנדבים נתקל במקרים חריגים רבים, ובכולם עשה ככל שביכולתו להעניק את הסיוע הדרוש. ביום ראשון בשעה שתיים בצהרים, הגיעו מכפר עזה זוג ניצולי שואה שחולצו. בני הזוג היו נעולים בממ"ד שעות רבות, ללא אוכל ותנאים ראויים. הם הגיעו רעבים ותשושים לחפ"ק "איחוד הצלה", שם הכינו להם המתנדבים ארוחה, ולקחו אותם לאחר מכן לבית החולים לבדיקות רפואיות.
"הם היו בריאים בסך הכל", אומר אהרן. "אבל פצועים בנפש. הגבר הראה לי את ידו, שהייתה כחולה כולה, ואמר שזה מכיוון שהחזיק חזק את דלת הממ"ד בכל השעות האלו, שהמחבלים לא יוכלו להיכנס".
גבורה בלתי נתפסת
בחזרה לכונן שנפצע בשדרות באירוע בתחנת המשטרה בעיר. כונן נוסף שהיה באזור זחל אליו וזרק לו תחבושות. הוא חבש את עצמו, וזחל להסתתר מתחת לפח שליד תחנת המשטרה. הוא שכב כך במשך שלוש שעות, עד שהגיע כונן "איחוד הצלה" לחלץ אותו ברכבו הפרטי, יחד עם קצין משטרה מתחנת שדרות שהיה ירוי בגבו, וחייל נוסף – פצוע גם הוא.
הכונן הפצוע התיישב ברכב על יד קצין המשטרה, וראה דימום פעיל יוצא מגבו. בלי לחשוב פעמיים, תלש הכונן חלק מהתחבושת שהייתה על פניו, שם אותה על גב הקצין – ולחץ בכח עם היד. כך החזיק הכונן את התחבושת בכל הדרך עד לבית החולים, על מנת שהקצין לא יאבד דם – כל זה בעת שהוא עצמו פצוע.
בינתיים – ממשיכים לתגבר כוחות
אהרן אומר שהאירוע עדיין לא נגמר. מתנדבי "איחוד הצלה" פתחו חפ"ק ב"שדה יואב", לשם הם מביאים ציוד רפואי בסיטונאות, ופורסים אותו ליחידות שונות בצה"ל. אמבולנסים רבים עוד נמצאים בשטח העוטף, עם מתנדבים שמגיעים מכל הארץ למשמרות 24/7, ונכנסים לאבטח סבבים נוספים של חיפוש ואיתור בישובים הסמוכים.
5+במקביל, יחידת הג'יפים של "איחוד הצלה" ממשיכה להיכנס לאזורי הקרב, למקומות שקשה מאוד להגיע אליהם, ולפנות ממצאים מהשטח. גם בשדה הצבאי נותן ה"איחוד" את חלקו: כוננים רבים גויסו לשירות מילואים, וכלים רבים של הארגון גויסו ע"י צה"ל והתפזרו בצפון ובדרום.
לסיום, מבקש אהרן להעביר מסר לעם ישראל: "צוותים של "איחוד הצלה" סיכנו חיים בשביל להציל חיים. הארגון עובד רק מתרומות, ולא מקבל מהממשלה תקציב מסודר. הארגון גם אינו גובה כסף מאזרחים שטופלו על ידו. הוא מבוסס על מתנדבים, אנשים שיצאו מהבית והלכו להציל חיים ונפצעו בגוף ובנפש – כמו מספר כוננים שגרים ביישובי העוטף שיצאו לטפל בפצועים ומוגדרים עדיין "נעדרים". אנחנו מרגישים את החיבוק מעם ישראל, את התרומות הרבות ואת האהבה. ביחד ננצח".
