נשיא ארה"ב נחת בישראל, במהלך ביקורו צפויי להיפגש עם הקבינט הביטחוני של המלחמה ועם רחל מאופקים שכבשה את המדינה וזכורה לכולנו כמי שסיפקה כמה רגעים אסקפיסטים בהם סיפרה איך דאגה למחבלים, הציעה להם אוכל כל זה על מנת להסיח את דעתם, בזמן שהיא ובעלה מוחזקים בידם כבני ערובה.
אין מי שלא הכיר את רחל מאופקים שהפיגה לכולנו את המתח בתקופה הכי קשה שזכורה לעם ישראל. בכל הראיונות שלה סיפרה בחיוך ענק ובסבר פנים איך דיברה כל הזמן עם המחבלים, הציעה להם תה, ביקשה מהשוטרים להביא להם קפה ועוגה וכל זה על מנת להסיח את דעתם בזמן שהכוחות פועלים לחילוצם.
וכאן אני תוהה האם הבחירה ברחל להיפגש עם ביידן באמת משקפת ומייצגת את המציאות האכזרית, הקשה, המטלטלת שעברו תושבי הדרום כשנחטפו כבני ערובה ע"י חמאס?
1+כל יום במהלך המלחמה, אנחנו נחשפים ועוד נמשיך להיחשף לסיפורים כואבים שאנשים עברו. משפחות שראו את היקרים לליבם נרצחים מול העיניים שלהם, אבא שקבר את שתי בנותיו לאחר ששמע בשיחת טלפון את צרור היריות שגבה את חייהן, ילדים ששכבו בתוך שלולית הדם של הוריהם, אזרחים שעזבו הכל ונלחמו בגבורה וזו הנציגות שנבחרה לשוחח עם ביידן?
ולא חלילה שאני מזלזלת, אבל הזמן שלנו קריטי, הוא מכריע וחשוב שנשיא ארה"ב ייראה את הזוועות שהעם שלנו עבר ועוד יעבור. אסור לנו להתחשב, או להיות עדינים במערך ההסברה של ישראל. אין זמן לרחמים – צריך לעשות הכל על מנת להחזיר את 199 החיילים והאזרחים שלנו שנמצאים בשבי חמאס. ואת זה נוכל לעשות רק באמצעות שיקוף המציאות ללא פילטרים, העברת הסיפורים הקשים והטראומטיים שרבים מן תושבי הדרום ויישובי העוטף עברו, ולצערי הרב לא חסר כאלו.
