כמה מכם שיושבים בבית שלכם, במקום הטבעי והבטוח שלכם היו רוצים להתחלף עם תושבי הדרום שנמצאים כיום ממש ב"הפוגה" במלונות בים המלח, אילת וכו'?
אם תשובתכם חיובית, אחרי שתקראו את הכתבה הבאה, אני מאמינה שדעתכם תשתנה. הגעתי למלון בים המלח ביום חמישי. כתושבת אשקלון החלטתי שמגיעה לילדים שלי הפוגה אמיתית אחרי שלא יצאו מהבית מיום שבת והיו עסוקים בעיקר בריצה לממ"ד ועטופים בפחד, פחד קיומי. שלא תפגע רקטה בבית, שלא יחדור מחבל.
החמ"ל האזרחי במלון בים המלח. צילום: מילן מועלם
לא אחת שמעתי ממכריי "כיף לך". אז לא, לא כיף לי ולא כיף לאף אחד שנמצא במלון. שמעתי סיפורי זוועות, שמעתי סיפורי גבורה. ישבתי עם הורים שאיבדו ילדים והחליטו לנתק את הרגש ובשלב זה להתרכז במי שישנו, במי ששרד. במלון היו אלמנות של גיבורים שנלחמו להציל את המשפחה ונפלו בהיתקלות מול מחבלים.
במלון היו שכנים שראו את אופקים מדממת, ראו דם ברחובות. במלון הייתה גם כיתת הכוננות הגיבורה של קיבוץ כיסופים. כיתת כוננות שהגנה על כולנו ברגע ביזארי ומפחיד, בו כרזו לכלל אורחי המלון לסור למרחבים מוגנים.
3+
3+"חשש לחדירה", אמרו לנו ובמשך ארבעים דקות עסקה כיתת הכוננות בסריקות במלון עד אשר הודיעו על חזרה לשגרה. אבל איך חוזרים לשגרה שאלו במדרגות? אחת מתושבות הקיבוץ בכתה והתחננה לה: "רק שזה לא קורה לנו שוב, זה לא יכול לקרות שוב".
הישראלי היפה, עם ישראל בתפארתו, התגלה כאן ביתר שאת. המלון הפך לחמ"ל עצום. חמ"ל ובו בגדים לכל הגילאים, נעליים, ציוד היגייני, משחקים, ספרים, ציוד לבעלי חיים, טיפולים רפואיים, טיפולי חוסן, דיקור ועיסוי להרגעת הגוף והנפש. הכל בתרומה והתנדבות מלאה של מאות מתנדבים שעברו כאן במשך סוף השבוע והיד עוד נטויה.
3+ישראלים מכל קצוות הארץ מגיעים ותורמים מעצמם, מכספם ומזמנם כדי להוות אוזן קשבת ולהשלים את החסר למי שיצא מביתו ולא יודע אם ומתי ישוב.
ומה שבטוח, ואת זה שמעתי לא אחת. אנשים ובפרט מי שמתגורר ביישובים הסמוכים לגדר, אלה שהיו בטוחים שהם גרים בפיסת גן העדן של ישראל -עוטף עזה, הצהירו לראשונה שלא ישובו עוד לקיבוצים עד אשר תושג הכרעה ואם זה לא יקרה הבטיחו – הקיבוצים יוותרו כיישובי רפאים.
3+אחת מתושבות כיסופים סיפרה לי אמש שבביתה היו חמישה מחבלים שלמרבה המזל לא הבחינו בהם:"היינו בממ"ד 16 שעות עד שחילצו אותנו. המחבלים נכנסו, לקחו מכל הבא ליד, אכלו מהמקרר שלנו וכשהתחשק להם הם גם עזבו. עוד רבות יסופר על הגבורה בקיבוץ שלנו, זה לא הזמן. אבל עם ישראל שהיה נראה מפולג בשנה האחרונה, התאחד בעוצמות שרק לנו יש ואנחנו נקום על הרגליים ונחזור לעצמנו בידיעה שמראות ה-7.10 לא ישובו עוד. יש לנו אמונה שהפעם הממשלה תכריע ותכריע לטובתנו".
