מאי חייט עבדה בתור ברמנית במסיבת הטבע הארורה שהתקיימה ביום שבת האחרון בקיבוץ רעים. בפוסט שהעלתה לאינסטגרם שיתפה על הרגעים שלא תשכח לעולם, על מסע הבריחה ועל החברה הטובה שאיבדה
"אז הלכתי לעבוד עם לירון שלי בבר, כל הלילה והבוקר היינו ביחד, היה לנו כ"כ כי, ומצחיק. הייתה זריחה מדהימה ובדיוק הלכנו לכיוון הקראוון לשבת לשתות קפה ולנוח. אז התחילו טילים – הפסיקו את המוסיקה וחיכינו שייפסק כדי שנוכל לנסוע הבייתה. בר חברה שלי התקשרה אליי ואמרה לי שיורים עליהם ועל כל מי שנוסע לכביש, לירון ואני רצנו לשוטרים, ניסינו לשלוח אנשים ואז הבנו שיש מחבלים קרובים".
3+"היה כאוס"
"הסתתרנו בחפ"ק של המשטרה, כולם יושבים על הריצפה, חלק בוכים, חלק צועקים, חלק בהתקף חרדה וחלק בשקט מוחלט. ובדיוק כמו במערכת יחסים שלנו – אני מחבקת את מי שבכה ולא מצליח לנשום, ולירון כמו לירון עוזרת לפצועים בזמן שאנחנו תחת אש".
"היריות התחילו להתקרב, השוטרים עמדו דרוכים עם נשק ליד הדלת כשהם מסתכלים אחד על השני במבט מפוחד, הם הסתובבו אלינו ואמרו תתפללו ותרוצו. הם יצאו החוצה כדי להסתער, ונפלו אחד אחרי השני. הם ירו צרורות על המכולה ולרע היה שקט, ברחנו לשדה, הסתובבתי אחורה וראיתי את לירון, היא לא באה איתנו".
3+"נסנו על נפשנו"
הגענו אל האמבולנס שהיה בשטח והתחבאנו מאחוריו, היריות מגיעו מכל כיוון. ראיתי מישהו בהמשך הדרך שצעק לעברנו להתקרב אליו כי שם יותר בטוח, רצתי אליו, אף אחד לא בא איתי. התחלנו לרוץ יחד וראינו רכב מתקרב, זה היה בליין מהמסיבה והוא אמר לנו לעלות כי הוא רוצה לנסוע לציר כדי לברוח. עלינו על הרכב שלו, הוא נסע לכביש והתחילו לירות עלינו, הוא פירסס לצד השני ויורים עלינו, הוא חזר חזרה לשטח ונתקע לו הרכב בחול בזמן שהיריות לא פוסקות. התחלנו לרוץ והבחור שנהרג ברכב נעלם לנו. נשארנו רק שנינו, המשכנו לרוץ ונכנסו לתור בור שראינו, החזקנו ידיים והתפללנו".
"שאלתי אותו אם הוא מכיר את הסיפורים של השואה שאנשים מתחזים למתים ואז לא שמים לב אליהם?, זה מה שיקרה לנו – הוא כיסה אותנו בחול והיינו בדממה בערך שעה עד שהתחלנו לשמוע צעדים מתקרבים והתפללנו. 8 מחבלים מצאו אותנו. עצמתי עיניים כי חשבתי שהם ירו בנו אבל הם הרימו אותנו מהבור, לקחו לנו את הטלפונים שלנו ואת כל מה שיש לנו בכיסים, ואמרו בקשר – יש לנו עוד 2 חטופים".
3+"כמו נתח בשר"
"אחד מהמחבלים התחיל לדבר איתי בערבית ואמרתי לו שאני לא מבינה אותו. לא צעקתי, לא השתוללתי, נהייתי אפאטית. הוא שם עליי את הז'קט שלו בזמן שכולם מסתכלים עליי כמו נתח בשר כי הייתי עם גופיה, שם לי כובע על הראש ולקח את היד שלי – ביד אחת הוא מחזיק טיל וביד השנייה הוא מחזיק את היד שלי".
"התחלנו ללכת, ראיתי שהם מחפשים דברים בשטח כמו סיגריות ושתיה אז עזרתי להם ומצאתי, לא ניסיתי להתנגד. הייתי קפואה. הבחור שהיה איתי התחנן עליו חייו ובכה, אמרתי לו לא לבכות כי זה מעצבן אותם ושהכל יהיה בסדר. בהתחלה הוא הקשיב לי, חלקם היו עם סכינים וחלקם עם פטישים. הוא ירד על הברכיים ושוב צרח, בכה והתחנן על חייו ואז הוא כבר לא צעק יותר. הם רצחו אותו מול הפנים שלי, נשארתי איתם לבד. אחד מהם בא עם קרש ונתן לי כל כמה שניות מכות בראש רק כדי להשפיל".
3+"רצתי כמו מטורפת"
"המחבל שהחזיק לי את היד צעק עליהם ולקח אותי תחת חסותו. המשכנו ללכת והגענו לכיוון רכב, נעמדתי חיפשתי את הבחור עם הסכין כדי להתאבד עליו לפני שהם מעלים אותי לרכב, הרכב לא הניע. המשכנו ללכת והמחבל עם הסכין שהרגע רצח את הבחור שהיה איתי אמר לי אם את מנסה לברוח אני הורג אותך כמו שהרגתי את חבר שלך".
"נשארתי לעמוד והמחבל שהגן עליי אמר לי לכי, התחלתי לרוץ והסתכלתי אחורה, ראיתי שהם לא מכוונים עליי נשק ופשוט רצתי כמו מטורפת. נכנסתי מתחת לבמה ונשכבתי ליד 3 גופות. לקחתי מהדם שנזל מהגופה שלידי ומרחתי על הפנים ושכבתי כמו מתה במשך 3 שעות שהרגישו כמו נצח. 3 שעות שיש לידי מחבלים שיורים לכל עבר ושורפים את הכל. כל הזמן הזה חשבתי שאני היחידה שנותרה בחיים.
"פתאום שמעתי עברית, צרחתי הצילו, זה היה הצבא והם לקחו אותי לקרוואן עם פרמדיקים ועוד ניצולים אבל היריות המשיכו. היו סביבי פציעות ומראות שאני לא אתאר פה. את הנפש שלי הם רצחו ואני מקווה שאצליח לרפא אותה. אבל הם רצחו לי את חברה שלי, לירון שלי – את הגיבורה שלי ואת זה אף אחד לא יוכל להחזיר לי בחיים.
