צום של עשרים וארבע שעות יכול להיות היום המבאס ביותר בשנה, אולם למרבה הפלא, עוד ועוד ישראלים צמים בו בכל שנה. במחשבה שנייה זה לא מפליא כל כך. ביום של חשבון נפש וטהרה איך אפשר בכלל לחשוב על אוכל?
יום הכיפורים מגיע לאחר ראש השנה. כפי שראינו, ראש השנה הוא היום שבו לפי המסורת היהודית נברא אדם הראשון, ובו איננו עוסקים בווידוי או בתיקון אישי.
עניינו הבלעדי של ראש השנה הוא ההתעסקות במלכות ה' בעולם, כפי שאנו אומרים בתפילה: "וְיֵדַע כָּל פָּעוּל כִּי אַתָּה פְּעַלְתּו, וְיָבִין כָּל יְצוּר כִּי אַתָּה יְצַרְתּו, וְיאמַר כָּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְאַפּו: ה' אֱ-להֵי יִשְׂרָאֵל מֶלֶךְ וּמַלְכוּתו בַכּל מָשָׁלָה".
1+לעומת ראש השנה שעוסק בענייני הכלל, יום הכיפורים הוא היום שבו הפרט עומד במרכז. על פי התורה, ביום הכיפורים נמחל לעם ישראל החטא הגדול ביותר בתולדותיו, חטא העגל, ומאז היה ליום המחילה הכללי בכל שנה ושנה. על הפסוק "לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי" (תהלים כז, א) דרשו חז"ל שראש השנה הוא ה'אור', ההבנה הכללית שיש מלך ומטרה לעולם, ולעומתו יום הכיפורים הוא ה'ישע' האישי, המחילה הפרטית על החטאים. בראש השנה התעסקנו בכלל, וביום הכיפורים אנו מתעסקים בעצמנו.
חמש התעלויות
תפילת יום הכיפורים פותחת בתפילת כל נדרי; התרת כל הנדרים והשבועות שהתחייבנו אליהם בשנה שעברה. אנו משחררים את עצמנו מכל פרטי ההתחייבויות, הכבלים והנימים שקשרו אותנו לכישלונות בשנה שעברה ופותחים דף חדש.
ביום הכיפורים אנו עוסקים כאמור בתיקון הכישלונות האישיים: פירוט החטאים, וידוי, תשובה וכפרה. חלק מהתיקון הוא חמשת העינויים: איסור אכילה ושתייה, איסור רחיצה, איסור סיכה, איסור תשמיש המיטה ואיסור נעילת נעלי עור.
ביום הכיפורים איננו אוכלים ולא שותים. אומנם אין ליהדות התנגדות עקרונית לצורכי החיים, אולם פעם בשנה אנו מכריזים כי מרכז החיים נעוץ לא בצרכים החומרניים אלא בעניינים הרוחניים.
איננו מתרחצים ולא סכים את הגוף בשמן כי אנחנו רוצים לשים במקום לא רק את צורכי החיים הבסיסיים המוגבלים אלא גם את המותרות וההנאות; גם בהם שולט ביום הכיפורים הממד הרוחני.
1+ביום הכיפורים איננו מקיימים יחסים כדי לרסן את היצר המיני, ובכך אנחנו מראים שאפשר לקדש אף אותו. מתוך השליטה ביצר פעם בשנה היצר הזה מקבל את מקומו הראוי. גם איננו נועלים נעלי עור. כף הרגל מבטאת את הצד הנמוך ביותר של קומת האדם. עור מבטא חספוס וגסות. כשאנו מסירים מעלינו את מנעלי העור אנו משילים מעלינו את צדדי הגסות השפלים של החיים, כדוגמת הציווי למשה רבנו בעת שהתגלה אליו ה': "שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ" – הסר מעצמך את צדדי החיים הגסים. כל רובדי האישיות – מראשיתם עד תחתיתם – מתקדשים ביום הכיפורים.
גם החלבנה
בזמן שבית המקדש היה קיים, עיקרו של יום הכיפורים בא לידי ביטוי בעבודת הכוהן הגדול בבית המקדש בירושלים. השיא של עבודת הכוהן הגדול היה הַכניסה לקודש הקודשים, המקום המקודש ביותר, שכל השנה כולה נאסרה הכניסה אליו.
בקודש הקודשים היה הכוהן הגדול מקטיר קטורת, תערובת של 11 סוגי אבקות, שעשר מהן בעלות ריח טוב, ואחת, אבקה ששמה חֶלְבְּנָה, בעלת ריח רע. והנה למרבה הפלא, כאשר ערבבו את האבקות הללו יחד והקטירו אותן יחדיו, הפך ריחה של החלבנה מריח רע לריח טוב. ביום הכיפורים מתברר כי כאשר קושרים (תרגום המילה קטיר בארמית הוא קשר) את כל פרטי החיים יחדיו, גם כוחות הרע הופכים לטוב.
מתוך הבנה כי עניינו של יום הכיפורים הוא חיבור הפרטים כולם מובן מדוע ראו חכמים צורך חיוני לפייס את מי שפגענו בו לפני אותו היום: "עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם – יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ – אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר" (משנה, יומא ח, ט). המטרה היא להגיע ליום הכיפורים כשאף פרט אחד ממעגלי החיים שלנו אינו בפירוד מאיתנו.
