גיא דוברובסקי הגיע עם אשתו ושתי בנותיו להתפלל בפעם הראשונה בחייו ביום כיפור. הוא בחר להצטרף לתפילה בכיכר דיזינגוף כ-100 מטר מביתו, ועל חוויותיו שם הוא מעיד: "הותקפתי מילולית ופיזית כי רציתי להתפלל יחד עם המשפחה שלי ביום כיפור".
כזכור תפילה יום הכיפורים שהתקיימה בכיכר דיזיגנוף בת"א הופרעה על ידי מפגיני שמאל שהגיעו ושיבשו את תפילות החג באמצעות עימותים עם המתפללים ותלישת דגלי ישראל ששימשו כמחיצה.
2+בפתיחת דבריו בפוסט שפרסם בפייסבוק מספר דוברובסקי: "ביום כיפור חוויתי התעמרות על רקע דתי במרכז תל אביב. בידיים רועדות ובלב כבד אני מצטער לתאר את החוויה שעברתי הערב – ערב יום כיפור בכיכר דיזנגוף – מרחק של פחות מ-100 מטר מהבית שלי.
"אחר הצהריים, אשתי ושתי בנותיי בת 4 ושנה וחצי, הגענו בלבוש לבן וחגיגי בשביל להשתתף בתפילת יום כיפור פעם ראשונה בחיינו. אנחנו מנהלים אורח חיים חילוני לחלוטין, לא היינו בבית כנסת לעולם, אבל רצינו לחוות את האווירה המיוחדת של יום כיפור ולאפשר לבנות שלנו להרחיב אופקים. אנחנו משפחה ליברלית חילונית – נגד כפיה דתית, נגד אלימות והראשונים להניף את דגל ישראל והגאווה בהפגנות בקפלן".
על הפרעות הוא מספר: "לצערנו הרב, על אף הסרת ההפרדה שהייתה סלע המחלוקת, האירוע רק הסלים. בעודנו יושבים יחד על כסאות הפלסטיק, ומחכים לתחילת האירוע, האלימות מצד המתנגדים לאירוע התפילה החלה לרתוח – צעקות, שריקות, זמבורות, אלימות מילולית, צעקות 'בושה' וזעקות למצוא מקום אחר להתפלל בו – הכול בשביל לפוצץ את האירוע.
"מאחורינו ישב זוג אנשים מבוגרים עם כיפה, שאחד המתנגדים ניגש אליהם והטיח בהם שהם שורפי ילדים ואיך הם לא מתביישים. אישה מבוגרת אחרת צעקה להמון להטביע את סידורי התפילה במזרקה – ובלי להתבלבל, ניגשה לדוכן הספרים ופיזרה את סידורי התפילה לכל עבר. בשלב מסוים ההמון כבמתן פקודה התחיל לאסוף את כל הכיסאות מרחבת הכיכר ולא אפשרו לאנשים שרצו לשבת לקחת כיסא ולהתחיל בטקס".
2+משם האירוע עולה עוד מדרגה: "רמת האלימות באוויר עלתה לגבהים חדשים, בנות שהגיעו לתפילה עם משפחותיהן בכו, ובשלב זה אשתי לקחה את בנותיי הביתה – לא לחוויה הזאת ציפינו. אני נותרתי יושב על הכיסא – נאלם ונעלם בתוך ההמון ורק חושב על שנאת חינם ואחים מה היא, ועד כמה סמלי ועצוב מה שאני רואה לנגד עיניי.
"חווינו אנשים שנכנסו למעגל התפילה תוך כדי צעקות וריקודים מבזים, כניסה של אופניים ועגלות ממונעות לתוך המעגל. צעירה שהגיעה עם שני כלבים ואמרה לאחת האנשים שהיא לא תתקוף אבל הכלבים שלה יתקפו. ואכן לאחר כמה דקות היא שיסתה את הכלבים שלה במתפללים לרקע צחוק ההמון".
הוא מוסיף: "מעולם לא התפללתי. מעולם לא צמתי. מעולם לא שמרתי שבת – אך כשקבוצה קטנה של צעירים – בנים ובנות ניגשו אלי והציעו לי להשלים מניין קטן שהם עושים בצד לתפילה – מיד נעתרתי. הרגשתי סולידריות אינסופית לקבוצה של הצעירים המפוחדים ומצד שני האמיצים האלה. הרגשתי בושה עצומה שהמחנה שלי. הליברלי. לכאורה. מתנכל וזורע פניקה בקרב החבר׳ה הצעירים".
2+על התחושות בשעת התפילה אמר: "בתפילה – עמדתי לידם. כמו לולב. לא יודע באיזה עמוד אנחנו, לא מכיר את התנועות והמילים, אבל חוויתי הכול הכול בפנים ומבחוץ. חשבתי על כמה אבותיי נלחמו וחירפו את נפשם בשביל להתפלל ולקיים את אורח חייהם היהודי – והנה עכשיו תורי, צריך לעבור את זה בשביל להתפלל".
לסיום אמר דוברובסקי: "אני לא רוצה להאשים אף אחד, אבל אם הפוסט הזה יגרום לנו להסתכל במראה, ושכל אחד ישפר ולו במקצת את עצמו ואת ההתייחסות לזולת – אני את שלי עשיתי".
