ציד המכשפות
אם תשאלו על מה צריך לשוב בתשובה מבחינה ציבורית, אענה: על שאין תשובה מבחינה ציבורית.
התשובה – לא במובן הסוציולוגי של מעבר למגזר אחר אלא במובן של תיקון לאחר עשיית טעות – היא כנראה החוק הרוחני המופלא ביותר שקבע הקדוש ברוך הוא בעולמו והחידוש הגדול שלימדה היהדות את העולם: אפשר לתקן את מה שקלקלנו.
2+לא בכדי היא קשה לעיכול לייאוש הנוצרי ולפטליזם המוסלמי. היא דבר כה יסודי ביהדות עד שחז"ל אמרו שהיא קדמה לבריאת העולם. היא הכוח המניע את המציאות אל תיקונה.
ואולם נראה כי בשנים האחרונות החל כרסום במעמדה הנצחי. האווירה הציבורית הנוכחית ממהרת לחרוץ את הדין בלי פשרות, בלי הבנת המציאות המורכבת ובעיקר בלי רחמים.
איבדו את עולמם בציוץ אחד
עם הזמן הולכים ומתרבים בינינו אנשים שאיבדו את עולמם בשעה אחת. והלוואי בשעה אחת – יש שאיבדו את עולמם בציוץ אחד.
אנשים שמאחוריהם עשרות שנות עשייה ומאות לילות ללא שינה למען עם ישראל יכולים במחי ניסוח לא מוצלח או אפילו בשל דברים שהוצאו מהקשרם להיות מוצאים להורג בכיכר העיר או סתם ברשתות החברתיות, מגורשים מהזירה הציבורית ולפעמים מעבודתם, נתפסים כממיטי קלון על משפחתם ונאלצים להעביר את שנותיהם הנותרות בתפילה שהאדמה תבלע אותם.
בשל המשפט הציבורי הקשוח אנשים אינם מוכנים כמעט להודות בטעויותיהם, ודאי שלא להתנצל. הם חוששים ובצדק כי הודאתם תהא כשריקה לציידי המכשפות, שאינם מסתפקים בתשובתם אלא רודפים את הטועים עד שייעלמו מעין הציבור. לא פלא שהאדם הטועה מעדיף שלא לשוב בתשובה על טעותו – עדיף לו להתעקש על חפותו, ובלבד שלא יאבד את כל עולמו.
2+אך האם אפשר ליצור כאן מציאות אחרת?
לא רק בתשרי
במציאות החדשה שאני מדמיין, אדם שעושה טעויות – ומי מאיתנו אינו טועה – מתנצל, שב בתשובה ומתחייב שלא לחזור עליהן עוד. ומהרגע ששב האדם בתשובה על טעותו, הוא הופך נערץ; הוא אינו נאלץ להסתתר עד יעבור זעם, הוא נעשה מודל ציבורי של אדם שנפל ותיקן. הוא נעשה מרואיין מבוקש לעשרת ימי תשובה, כי הוא אדם שידע לתקן את שעיוות. התשובה שעשה מקדמת אותו בעבודתו, לא גורמת לפיטוריו. הוא עומד במקום שצדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד.
כדי שזה יקרה אנחנו צריכים להחזיר את אפשרות התשובה לאטמוספרה הציבורית, ולא רק בימי תשרי. ביקורת היא דבר חשוב, אבל היא צריכה להיעשות במינון שיאפשר למבוקר פתח של תשובה.
מותר לנו להסתכל בעין חומלת על אדם שהתפלק לו ציוץ לא מוצלח או התגלה בקלונו, ואפילו אם עבר עבירה של ממש. איננו מגדלים כאן מלאכים אלא בני אדם. ואם בן אדם נפל, אנחנו צריכים לא לזרוק אבן אחריו אלא לעזור לו לקום. ואם הצליח לקום, עלינו לשאת אותו על כפיים.
תרבות המערב היא הפרי של חברה שהשליכה חוטאים לזירה כדי להיאבק בחיות טרף לקול מצהלות הקהל. לעומתה תרבות ישראל היא תוצר של חברה שהעלתה על נס את המנהיג האולטימטיבי, דוד המלך, על שהתוודה "חָטָאתִי לַה'" והראה איך עושים תשובה אמיתית.
זה הזמן לסלוח. גם ציבורית.
שנה טובה ומתוקה וגמר חתימה טובה!
רועי
2+