על רמת הגולן, לצידם של חיילי גולני וחיילי הנח"ל, לחמו גם חיילי הצנחנים, ובהם אליעזר אגסי, אחד השורדים היחידים מהקרב המפורסם בתל סאקי. אגסי גם כתב על אירועי המלחמה יומן אישי ופרסם אותו מייד לאחריה.
"שירתנו ברמת הגולן, ולא היה כל סימן שהולכת לפרוץ מלחמה", מספר לנו אגסי. "ביום כיפור באמצע התפילה אמר לי מפקדי מנחם אנסבכר לעצור ולצאת החוצה כדי להיערך ליום אחד של קרב.
"יצאנו מבסיס אל-על לתל סאקי שבדרום רמת הגולן ותצפתנו על הסורים. הכול נראה שקט. לפתע נפתחו ארובות השמיים והתחילה הפגזה אדירה על כל האזור. הסתתרנו מאחורי בטונדות. המשכנו לתצפת ולסייע לתותחנים שלנו להחזיר אש. פתאום שמענו בקשר: 'הסורים נכנסים למדינת ישראל'. הבנו שמתחילה מלחמה אמיתית, ושכנראה זה לא יהיה רק יום אחד של קרב".
3+רוצים לקרוא את הפרויקט המלא? לחצו כאן
הטנקים המעטים
אגסי מספר שהסורים ניסו לכבוש את מוצב 116, והטנקים והלוחמים שהיו שם הצליחו לעכב את הסורים שעות מספר. "אלו היו שעות קריטיות, שבהן הרווחנו זמן וגייסנו את אנשי המילואים. הסורים כבשו את המוצב והמשיכו להתקדם על מנת להשתלט על אזור הכינרת. הפיקוד שלנו החליט לעכב את הסורים בתל סאקי כדי להרוויח זמן, ושלח למקום פלוגה של חטיבה 7. הפלוגה נתקלה במארב בדרך, ורק חלק מהטנקים הצליח להגיע.
"מול מאות טנקים סוריים היו כשישה טנקים של צה"ל בתחתית התל. על התל למעלה היינו חמישה לוחמי צנחנים, והסתתרנו בין הנקיקים שבתל. השבנו אש בכל רגע אפשרי כדי להמשיך לעכב את הסורים. כשירד הלילה נפסק הירי ההדדי. הסורים לא ידעו את יחסי הכוחות האמיתיים ונעצרו במקום, וזה נתן לצה"ל זמן התארגנות נוסף.
"כשהבוקר התחיל להאיר ראינו מאות טנקים וחיילים סוריים מתקדמים לעבר התל ומנסים לכבוש אותו. הטנקים המעטים שלנו ניסו לפגוע בסורים, אך הטנקים שלנו נפגעו, נגמרה בהם התחמושת, והטנקיסטים שהיו בהם נמלטו ועלו אל התל.
"אל התל הגיעו עוד ועוד חיילים סורים, ואנחנו הדפנו אותם וירינו מהמקלע שהיה על הנגמ"ש שלנו. מנחם המפקד נפצע וירד מהנגמ"ש, ממשיך לשלוט במצב ולתת הוראות. רוני חברי עלה לנגמ"ש, אך זמן קצר לאחר מכן הוא נפגע ונפל. בשלב זה אני עליתי לנגמ"ש. יריתי לעבר הסורים, הכדורים שרקו מסביבי, וראיתי שהתחמושת שלנו עומדת להיגמר.
רוצים לקרוא את הפרויקט המלא? לחצו כאן
3+"דיווחנו למפקדינו בבסיס באל-על על מצבנו הקשה, וחברינו התעקשו להגיע אלינו ולתגבר אותנו. ראינו אותם מסתערים לעברנו, אך הסורים זיהו אותם, והתפתח קרב יריות ביניהם. שנים עשר לוחמים נהרגו, ושניים אחרים התחזו למתים. הלוחמים האחרים שבבסיס אל-על התעקשו ולחצו על המפקדים לשלוח כוחות נוספים אף על פי שהבינו שזו משימת התאבדות. נוסעי הנגמ"ש החליטו להגיע בדרך אחרת, אך באותו זמן בחרו גם הסורים לאגף את התל, והם נתקלו בנגמ"ש. חמישה לוחמים נהרגו, אך שישה הצליחו להגיע בריצה אל התל.
"גם הנגמ"ש שהיה על התל נפגע, ולא נשאר לנו אף מקלע אחד כדי להמשיך להשיב אש, אלא רק נשקים אישיים. דיווחנו למפקד שאנחנו מפסיקים לירות, ונכנסנו כולנו לחדר שנוצר בין שתי בטונדות: הפצועים שוכבים, ולוחמי הצנחנים עומדים בפתחים".
האכזריות הסורית
למרות המצב הקשה של הכוחות בתל סאקי אגסי מעיד: "החלטנו שאנחנו לא נכנעים בכל מקרה. שמענו סיפורים נוראים על האכזריות של הסורים, ולא רצינו ליפול לידיים שלהם.
"הפסקנו לירות, אבל הסורים עוד לא נכנסו. הם חששו מהפתעה שצה"ל מכין להם, כי עד עכשיו הם נתקלו מכל עבר בנגמ"שים ישראלים שמסתערים עליהם.
"חיכינו בתוך הבטונדה וקראנו יחד פרק תהלים, 'שיר המעלות ממעמקים'. שינינו את התדרים של מכשירי הקשר כדי שהסורים לא ישתמשו בהם. אמרנו זה לזה שכאשר הכול יסתיים נחגוג יחד.
"עמדתי בפתח הבטונדה וראיתי את השביל המרכזי של התל. שמעתי את הטנקים עולים עד שזיהיתי קנה של טנק סורי. מנחם צעק: 'אני אסתער עליהם עם רימונים שלופים! תמות נפשי עם פלשתים!'
3+"לפתע הסורים נכנסו לבטונדה וזרקו רימון. כולנו נשכבנו באחת על הרצפה. הסורים ירו פגז לתוך הבטונדה, ועפנו באוויר. עכשיו מנחם כבר אמר שמי שיכול לצאת החוצה, שיצא וייכנע. אחד מאיתנו יצא, שמענו צרור יריות, וחיכינו שהסורים ייכנסו. אבל הזמן עבר, והם לא נכנסו. הסורים שהיו בתל כבר עזבו את המקום; חוליה סורית אחרת ראתה את החייל שיצא ולקחה אותו בשבי".
גבורה אדירה
למחרת בבוקר התעוררו הכוחות שנשארו בתל סאקי "פצועים בתוך שטח סורי כבוש, וכולם חושבים שאנחנו מתים". אגסי מספר: "היינו בטוחים שצה"ל יגיע לתל במוקדם או במאוחר, וחששנו שכוחותינו יפציצו אותנו כי יחשבו שיש בתל כוחות סוריים. ניסינו להשיג מכשיר קשר ומעט מים ומזון.
מצאנו קופסת שימורים, ובעזרתה שברתי את הצום, והצלחנו לאתר מכשיר קשר. יצרנו קשר עם המפקד, והוא לא האמין שאנחנו חיים. הוא עודד אותנו ואמר שבעוד חצי שעה יגיעו אלינו.
"שמענו את הדי הקרבות, וכבר למחרת התחילו כוחות המילואים להדוף את הסורים ולדחוק אותם אחורה.
3+פעמיים הגיעו לתל חיילים סורים כדי לחפש מחסה וזרקו רימון לתוך הבטונדה שהיינו בה אך לא נכנסו פנימה, וכך ניצלנו. עד שהגיעה קבוצת החילוץ בגבורה אדירה תוך כדי הפגזה, ופינו אותנו במסוק לקבלת טיפול רפואי".
האם לדעתך המלחמה הייתה הצלחה או כישלון?
"לדעתי מלחמת יום כיפור הייתה הניצחון הכי גדול של מדינת ישראל", עונה אגסי. "היינו במצב איום; בכל רמת הגולן היו כוחות קטנים מאוד לעומת הסורים, והצלחנו בעוז לעצור את האויב, לדחוק אותו לשטח סוריה ולהפוך את הקערה על פיה. הלוחמים הראו עוז וגבורה עילאית כדי לשמור על המקומות ששחררנו במלחמת ששת הימים ולא לאפשר לסורים לכבוש אותם.
"כולם נתנו את כל מה שהם יכולים מתוך אמונה בכוחו של צה"ל ומתוך תחושת אחריות לעם ישראל. הייתה אחווה אדירה, והלוחמים ידעו שחבריהם יעשו הכול כדי לשמור עליהם, כולל להקריב את עצמם. אני מתפלל שהאחווה הזו תחזור במהרה, כי הלכידות היא העוצמה הכי גדולה של עם ישראל".
