"כשהייתי בשירות סדיר במוצבים על גבול תעלת סואץ, כמה שנים לפני מלחמת יום כיפור, ראיתי את הצבא שנתיים תמימות עסוק בביצור שלהם כחלק ממערך קו בר לב. התפיסה הייתה שאת המוצבים האלה אי אפשר לחדור לעולם.
"הביצורים נבנו בעזרת אבנים שהובאו מכל רחבי הארץ. את האבנים הכניסו לתוך סלי מתכת ענקיים, שגודלם מטר מעוקב, כדי שהדף הפצצות יתפזר בין האבנים ולא ישבור אותן. סלי האבנים הוערמו בפירמידות לגובה של עשרה מטרים מעל המוצבים.
"לפני הרעיון החדשני הזה פירקו את כל פסי הרכבת מאל-עריש לישראל והניחו אותם מעל הבונקרים. פסים אלו היו חזקים מאוד, ופצצה שנחתה והתפוצצה עליהם לא חדרה אותם. חשבו שמוצבים אלו לא יהיו חדירים לעולם, אך ביום אחד במלחמת יום הכיפורים הכול נגמר".
2+רוצים לקרוא את הכתבה המלאה? לחצו כאן
הרב שבתי סבתו (74), מרבני הציונות הדתית, עומד בראש הקריה החינוכית קריית משה שבמצפה יריחו, שבה הישיבה הגבוהה מאור טוביה בראשות הרב יצחק סבתו, כולל אברכים, ישיבה תיכונית, בית דין לממונות, הוצאה לאור ועוד. בצעירותו עלה ממצרים עם משפחתו, נצר למשפחת רבנים ידועה.
"המלחמה תפסה אותי באמצע תפילת יום כיפור בבית הכנסת דוד משען בשכונת קריית יובל בירושלים, שבו שימשתי שליח ציבור. לפתע הרגשתי מישהו דופק קלות על גבי. אתה שבתי סבתו? הנהנתי בראשי לחיוב. פרצה מלחמה, ואתה מגויס ברגע זה. עצרתי את התפילה ופניתי לאבי שעמד לידי. אבי לא דיבר, ורק סימן בידו כאומר 'ה' איתך'. החלטתי לשבור מייד את הצום כדי שתפקודי לא ייפגע, וטסתי מייד לגייס אנשים נוספים".
לא רק הרב שבתי גויס אז למלחמה אלא גם שלושה מאחיו: אהרון, חיים ומרדכי. היום הם מוכרים בתור הרב חיים סבתו, ראש ישיבת מעלה אדומים והסופר שחיבר בין השאר את 'תיאום כוונות' על חוויותיו במלחמת יום הכיפורים, פרופ' מרדכי סבתו, מרצה לתלמוד ולתנ"ך, ואהרון סבתו, מנהל בחברת היי-טק. "אימי עדיין לא ידעה שארבעת ילדיה גויסו למלחמה", מספר הרב. "באותן שעות רוב האנשים, במיוחד מי שלא האזינו לחדשות ביום הקדוש, עדיין לא ידעו שפרצה מלחמה.
"כעבור חודש ימים הייתה הפוגה, ויצאנו לחופשה קצרה, כולנו בריאים ושלמים. כל אחד מאיתנו היה בגזרה אחרת ברחבי הארץ, אך בדרך נס הגענו הביתה באותן שעות".
2+סוכה ביום כיפור
בריאיון מספר הרב סבתו זכרונות מימי המלחמה. "צבא מצרים עקב אחרי הגדוד שלנו, וכשזיהה את מקומנו ירה לעברנו עשרות פגזי ארטילריה.
"לאחר שקלטנו מאות פצועים הושבתה המחלקה שלי כמעט לחלוטין. חיילי המילואים נתקפו הלם קרב ולא תפקדו. אחד מההרוגים היה בן דוד שלי, ששמו כשמי. זה גרם לבלבול גדול בשמועות שהגיעו לישראל.
רוצים לקרוא את הכתבה המלאה? לחצו כאן
"בכל פעם שנחתו עלינו פגזים היינו מתקפלים מייד ועוברים למקום אחר, שעדיין לא טיווחה הארטילריה המצרית. הקיפול והפריסה מחדש של כל הציוד בתחנת האיסוף היו מייגעים. פריסת האוהל הענקי על ציודו הרפואי ארכה שעות מספר".
ארבעה ימים בלבד מפרידים בין יום הכיפורים לחג הסוכות, והחיילים התכוננו לחוג את חג הסוכות בשדה הקרב. "בערב החג חילקו חיילי הרבנות הצבאית סטים של ארבעת המינים, אולם לא היו בנמצא סוכה או אמצעים כלשהם לבניית סוכה, כי היינו מוקפים מכל עבר במדבר שומם.
"שעתיים לפני החג הציע אחד החיילים לנסות לבנות סוכה בכל זאת. לקחתי ארגזי תחמושת של הטנקים, והם הספיקו לבניית סוכה בגודל המינימלי המותר על פי ההלכה. תלשנו שיחים נמוכים שגדלו מסביבנו במדבר והנחנו אותם כסכך על הסוכה.
2+"הסוכה הייתה באורך וברוחב של כשישים סנטימטרים ובגובה של שמונים סנטימטרים. היה מאתגר להיכנס לסוכה הקטנה, שהספיקה לאדם אחד בכל פעם.
"בהפוגה הקצרה ששררה סבבו החיילים את הסוכה כדי להיכנס אליה. גם החיילים שאינם שומרי מצוות שמחו לחבוש כובע לראשם וביקשו ברכה שתגן עליהם. סיפרתי להם שיש לנו סוכה, ומי שייכנס לתוכה יהיה מוגן. כל אחד בתורו נכנס לסוכה משתוחח ובהילוך לאחור. ביקשתי מאחד החיילים, שהיה גבוה במיוחד, שייכנס בסוף, מחשש לשלום הסוכה.
"לא עברו שעתיים, והחלה הפגזה. קיפלנו הכול ועברנו במהירות למקום אחר. חשתי כבני ישראל שנדדו ארבעים שנה במדבר סיני, ובכל תחנה בנו מחדש את אוהל המשכן ואת האוהלים האישיים, גם כשחלק מהתחנות היו ליום אחד בלבד".
בהפוגה שנשתררה לאחר ארבעה שבועות עבר הרב סבתו ליד המקום שבו בנה את הסוכה הקטנה. "לכל אורך הנסיעה התבוננתי מן החלון למצוא את הסוכה. לפתע הבחנתי באזור שהיה מפויח ושחור, ובמרכזו הסוכה המפורסמת עומדת על תילה. נדהמתי לראות את הפלא: שום פגז לא פגע בסוכה. הרושם שחוויתי היה שמלחמה זו היא מהלך שמיימי שמוביל הבורא, ששמר על הסוכה שלא תיפגע.
