אל סלוודור במרכז אמריקה 'זכתה' בטייטל הנורא – "15 שנה ורק יום אחד ללא רצח". מדובר במדינה קטנה שגובלת בצפון עם הונדורס וגואטמלה ובאוקיאנוס השקט מדרום. האוכלוסייה שם מונה 6 מיליון אזרחים שלא כולם תמימים.

מדיניות המהגרים של טרמפ דחקה פושעים רבים מלוס אנג'לס וערים שכנות לכיוון מקסיקו. כשגם שם לא התקבלו בידיים פתוחות ירדו דרומה יותר והגיעו ל'אל סלוודור', שם נתקלו המהגרים במדינה צפופה ובין העניות בעולם. במהרה היא הפכה למדינה הכי לא בטיחותית ביבשת אמריקה, עם ריכוז גבוה מאוד של פושעים ומלאה באלימות. בהיעדר מקצוע, ובניסיון לעשות כסף קל בחרו רבים מהמגרים לעסוק בסחר בסמים ובנשים.
כנופיות ששלטו ברחובות הכתיבו את המתרחש במדינה, עד ששוטרים היו צריכים להיוועץ עימם ולקבל את אישורם היכן למקם כוחות משטרה ברחבי העיר. הם הטילו אימה על השלטון המקומי ופעלו אחת נגד השנייה באלימות רבה. הכנופיות הבדילו את עצמן זו מזו על ידי קעקועים מזהים ואזרחים רבים אימצו את הסממנים החיצונים הנ"ל כאות הזדהות תרבותית.

כל זה היה נכון עד ממש לא מזמן, כי ב-2019 נבחר נאיב בוקולה לנשיאות בבחירות דמוקרטיות, כשהוא חורט על דגלו – מלחמת חורמה בארגוני הפשע. בוקולה בן ה- 42 מנהיג כריזמטי ושנוי במחלוקת שם סוף לאלימות והפשיעה במדינה ולראשונה אל סלבדור יצאה מרשימת המדינות האלימות.
מטה הקסמים של נאיב היה ביטול חלקי של זכויות האזרח ושאיפתו העתידית להכניס אותה לחוקה המקומית. בהוראתו, נבנה בסלבדור בית הכלא הגדול ביותר באמריקה והחלה פעולת אכיפה נרחבת בכל המדינה. תנאי הכליאה היו בסייסים ביותר – לא הוגש לכלואים בשר ולא בגדים, הכול הם היו צריכים לקנות מכספם. נוסף על כך, על משפחת האסיר הוטל לשלם- 100 דולר בחודש על שהותו של הפושע בבית הכליאה.

מיום כניסתו לתפקיד פעל נאיב ללא מעצורים כנגד הפשיעה אך במרץ 2022 הוא הכריז על מצב חירום שהביא למעצרם של 72 אלף בני אדם. כחלק מהכליאה המסיבית, נכלאו אנשים חפים משפע כשהקעקועים שעיטרו את גופם כסימן המשייך אותם קהילתית ותרבותית היוו עילה מספקת למעצרם. בוקולה כאמור אישר פסיחה על סעיפים רבים בזכויות האדם הבסיסיות ביותר, כמו פגישה עם עורך דין, דבר ש'הקל' במאבק כנגד העבריינים.

המאבק של הנשיא בכנופיות הפך לסימן ההיכר שלו, הוא פעל ביד קשה ולא הסתפק בהכרזות הנסיגה שקראו לפתע ראשי הכנופיות והתנה את שחרורם רק לאחר ריצוי מאסר. הוא מינה שוטרים חדשים שלא נתונים למניפולציות נגדיות מצד הפושעים ודאג לפרסום פועלו במרחבי הרשת. הפרסומים הדרמטיים על, ושל הנשיא הצעיר עוררו תגובות נגד רבות מצד ארגוני זכויות האזרח בארצות הברית. בתגובה הוא הפנה אצבע מאשימה כלפי אותם ארגונים על התעלמותם המוחלטת מהאלימות המאסיבית שהייתה שגורה במדינה עד כה.
מציאות החיים של אזרחי אל סלבדור, הייתה בלתי אפשרית. מדובר על למעלה מ- 100 נרצחים לכל 100 אלף איש שהם עשירית מהאוכלוסייה, שסיבת המוות שלה היא אלימות ברחובות. ההתנהלות של נאיב מעלה שאלות רבות וכשהגדולה בהן היא: האם אלימות בהכרח נבלמת רק באלימות?

המקרה הזה דוחק בנו להתבונן פנימה לתוך ארצנו ולתהות על המתרחש והנדרש בתחום האלימות בחברה הערבית שרק גואה. האומנם, מדינות נחלשות רבות מבקשות להעתיק את פועלו של נאיב שהוגדר בפי כל כ'הצלחה' אל מחוזם, אך ברשותנו כלים רבים וטובים אחרים שמוטב להתחיל להשתמש בהם לפני שנגיע למוצא האחרון.
