8:00 בבוקר, חג פורים של שנת 2015. רגע אחד, יריה אחת, שתטלטל מדינה שלמה לתקופה ארוכה. סמל אלאור אזריה, חובש קרבי בגדוד שמשון שבחטיבת כפיר, הורשע בהריגה ובהתנהגות שאינה הולמת, על ירי שביצע לעבר מחבל שרוע בזירת פיגוע בעיר האבות חברון.
בשחזור בלעדי לכתבנו בזירת הפיגוע והחיסול, מספר אלאור: "רצתי מהמוצב לפה, אני מזהה את הפצוע ואת המחבל. שמתי את הידיים שלי על הפציעה של הפצוע, היו לו שפריצים בדם – ותוך כדי התחלנו לפנות אותו. תוך כדי שאני מפנה, אני קולט ששוכב שם מחבל עם מעיל שחור כזה מנופח".

אלאור משחזר את רגעי הדרמה, בהם מתעורר החשד כי המחבל נושא על גופו מטען חבלה. "התחילו צעקות של יש עליו כנראה מטען, אף אחד לא נוגע בו, שלא יתפוצץ". אזריה בוחר שלא להמר על חיי אדם – ומחליט לדרוך את הנשק. "צעקתי 'זוזו, זוזו', זזו – יריתי לעבר הראש".
בתום האירוע מפקד הפלוגה של אלאור שואל מי ירה, ואלאור משיב: "אני". המפקד שואל אותו למה – ואלאור מסביר לו שהרגיש בסכנה. "יש לו מטען, סכין, הוא זז, הוא זז, תראה הוא זז". לדברי אלאור, המפקד קיבל את התשובה – והמשיך הלאה. "אחרי שנגמר כל האירוע, עלינו למעלה למוצב שם סיפרתי לאבא בדיוק מה היה, סיפרתי לו והכל. אמר לי 'כל הכבוד, העיקר שאתה בסדר'".
מאותו רגע מדינת ישראל עוברת טלטלה – שר הביטחון דאז בוגי יעלון מכנה אותו חייל שסרח, מפקדיו מתנערים מאחריות, וציבור גדול רואה בו כלוחם שזקוק להגנה ובעיקר חף מפשע. מלבד הטלטלה האישית של אלאור, גם משפחתו עוברת רגעים קשים.

בינואר 2017 מורשע אזריה בגין הריגה ובהתנהלות שאינה הולמת, בפברואר נגזרים עליו 18 חודשי מאסר בפועל וב-9 באוגוסט הוא מתחיל לרצות את עונשו. לאחר תשעה חודשים אלאור אזריה משתחרר מהכלא ויוצא לחיים חדשים, וגם היום אחרי מספר רב של שנים, לא שוכח.
השחזור במלא – בכתבתו של הלל ביטון רוזן.
