כשהתבשר עתי שלו, כתב הספורט של הערוץ, שהוא נשלח לסקר את ההפגנות, הוא ראה במשימה עוד חלק בעבודתו השגרתית, שכן לא פעם הוא נשלח לסקר אירועים חדשותיים. אך הוא לא יכול לדעת עד כמה ההפגנות האלו עתידות לשנות את חייו. "הפעם הראשונה ששלחו אותי לסקר את הכתבה הייתה בפברואר, אם אני לא טועה", מספר שלו, "די בתחילת ההפגנות".
והסכמת מיד ללכת?
"כן, כמו בכל פעם ששלחו אותי לשדר מאירוע כלשהו. אבל לא התלהבתי מהרעיון. את רונה (לוי, כתבת החינוך, ש"ד) התקיפו באיילון שבוע לפני כן, אז הבנתי מה הלך הרוח הכללי. בכל אופן זו העבודה שלי, והלכתי".
אף על פי שזה לא התחום שלך. הרי אתה כתב ספורט.
"נכון", הוא מסכים, "אבל פה בערוץ ובהרבה כלי תקשורת כשיש אירועים חריגים, שולחים גם כתבים מתחומים אחרים".
באת מוכן להפגנה? ידעת שיתקיפו אתכם?
"זה לא היה ברור כל כך. אבל בכל מצב כשאני מגיע לשטח אני מודע לסכנה שכרוכה בכך. תמיד יכולים להתרחש דברים שלא בשליטתי. אז עוד באתי במחשבה שאני פשוט הולך לסקר הפגנה באיילון. משם זה כבר הידרדר".
בהתחלה התרכז עיקר המאמץ של המפגינים בשיבוש השידור. "בזמבורות, בדגלים מול מצלמות, בקללות, ביריקות, בזריקת בקבוקי מים ומה לא", או כפי ששלו קורא לזה: "שגרה".
אתה זוכר את הפעם הראשונה שתקפו אתכם?
"התקיפה המוגזמת הראשונה הייתה במאי בהפגנה בבני ברק שהאלימות הפיזית הגיעה בה לשיא. זו הייתה הפעם הראשונה שנתנו לנו מכות אמיתיות במקלות של הדגלים. הייתי די בשוק".
פחדת?
"לא פחדתי, אבל באותו רגע ראיתי בעיניים שלי איך נחצה קו אדום. עד אז הייתה מוסכמה ברורה שעיתונאים הם מחוץ לתחום, גם אם יש פה ושם תקריות, אבל באותה הפגנה היא נשברה לגמרי. מבחינת אותם מפגינים תקיפת עיתונאים הייתה מעשה לגיטימי בשם המטרה הנעלה והקדושה".
אני זוכרת בבירור את התמונה שלך מאותם רגעים מרים ידיים, מוקף בשוטרי מג"ב. יצא לך לצפות בתמונה הזו?
"בוודאי. היה לי מאוד קשה לראות שוב את אותם רגעים. לא הרמתי ידיים מפחד או לכניעה, פשוט נבהלתי, כי פתאום השוטרים, שעד אז לא התערבו, נאלצו להקיף אותי בחומה בצורה ולחלץ אותי מהמפגינים. אז הבנתי כמה הסיטואציה חמורה. לא הופתעתי, כי ראיתי את האלימות הולכת ומקצינה בהפגנות שהיו לפני כן. היה ברור לי שלשם זה הולך".
אז היית מוכן ליום שבו יחלצו אותך שוטרים?
"לצערי כן".
ואחרי אותה הפגנה אתה עדיין רוצה לחזור ולשדר מהפגנות נוספות?
"אני לא יכול להגיד שרציתי לחזור לשדר מההפגנות, כי זו הייתה באמת חוויה לא נעימה. אבל הרגשתי מחויב למקום העבודה שלי וגם לצופים. אני רוצה להביא להם את הסיקור הכי טוב ונכון של מה שקורה בשטח. לכן לא הייתה לי אפילו מחשבה שלא לחזור להפגנות. היה ברור לי אז וברור לי גם היום שלכל מקום שישלחו אותי אני אלך. גם אם זה יהיה כרוך בסכנת חיים".
סכנת חיים?
"כן. זו העבודה שלי. אני לא חושב שערוץ 14 ישלח אותי ללב ג'נין, אבל כעיתונאי אני אלך לכל מקום שיבקשו ממני לדווח ולסקר ממנו. בלי ספקות".
רוצים לקרוא את הריאיון המלא? magazine.now14.co.il
