לפני שנתיים, כשהיינו בעיצומו של תהליך בניית המגזין, התייעצתי עם שי גולדן, והוא הפציר בי: לפני שאתה מתחיל, שב לכתוב חזון למגזין. אתם יכולים לתאר לעצמכם שלעורך של מגזין חדש בלי כותבים ובלי מוצר מגובש – כתיבת חזון זו הדאגה האחרונה. ובכל זאת שמעתי לעצתו של איש חכם ומנוסה וישבתי לכתוב חזון.
וזה היה רעיון מצוין. החזון הוא מעין המצפן של המגזין, שאליו אני חוזר מדי פעם כדי לנשום אוויר פסגות ולהזכיר לעצמי שלא לסטות מהדרך. אומנם תמיד יש פער בין חזון למציאות, כפי שכתב הרב קוק: "המציאות אין לה כנפים מהירים כאלה אשר לחזיון", אך זה ודאי עדיף מחיים ללא חזון.
4+"המגזין רוצה לאפשר לקוראים להביט על המציאות האקטואלית בישראל מתוך מבט עמוק ורחב יותר", כתבתי בחזון. "עד היום רוב כלי התקשורת שעוסקים באקטואליה הובלו על ידי מערכת ערכיו של השמאל. אנו רוצים לאפשר לקולות אחרים לתת את פרשנותם לאירועי השעה ובכלל".
כתבתי גם כי הערוץ "הצליח להשמיע קול חדש במדיום הטלוויזיוני שעד כה די הושתק. המגזין הוא הזדמנות להביא את הקול הזה גם במדיה מעמיקה יותר, כדי לאפשר התייחסות רחבה יותר לסוגיות הבוערות".
והצהרתי: "המגזין יהיה נאמן לעם ישראל, למדינת ישראל, לארץ ישראל, לתורת ישראל ולא-לוהי ישראל".
סיום נשף המסכות
מסמך החזון המלא נכתב זמן קצר לאחר שוך הקרבות של 'שומר החומות' ברחובות הערים. בטור הפתיחה הראשון שיתפתי בתסכול שאחז בי כשראיתי את הפער בין עירי דאז לוד, העולה בלהבות, ובין סיקור הפרעות. הדיווח הפוסט-מודרני, פוסט-ציוני, פוסט-לאומי ובעצם פוסט-יהודי הבהיר כמה צריך תקשורת אחרת: ישראלית, ציונית, יהודית, איכותית ואינטליגנטית.
שני אירועים גדולים שינו את מפת התקשורת מאז. הראשון – המעבר של ערוץ 20 לערוץ 14 והצבתו כאלטרנטיבה אמיתית לערוץ 12 ו-13. בפעם הראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית קמה אלטרנטיבה יהודית-ציונית-ימנית לתקשורת השמאל.
האירוע השני הוא הרפורמה המשפטית. הסיקור התקשורתי של הרפורמה הזו גרם לערוץ 12 ו-13 להסיר את הכפפות. עד עכשיו הם ניסו לשדר ממלכתיות ואובייקטיביות, והיה צריך להוכיח את הטייתם דרך הצגת סקרים מנופחים והצבעה על מחוות גוף של מגישים, אך היום הכול מונח על השולחן בחשיפה שעוד לא נראתה בנוף התקשורתי.
4+הנה דוגמה קטנה מהיום שבו אני כותב את המילים האלה. בקשת 12 סיקרו את אחת מחסימות הכבישים של מתנגדי הרפורמה והדגישו מי לדעתם עובר על החוק: "בכביש 4 מפגינים חסמו לתנועה קטע כביש באזור המרכז. אזרחים אחרים לקחו את החוק לידיים והחליטו לפתוח בעצמם את החסימה".
בערוצים הללו קוראים לרפורמה "מהפכה", מהדהדים את מסרי המחאות ומגייסים כל אייטם וכל טאלנט כדי לקדם את ההתנגדות. אפילו פרשנים שניסו לשמור פעם על אובייקטיביות, גילו לצופים את האמת: גם הם בעלי דעות, והם מתחילים להחצין אותן.
עוד לא הגענו לתקשורת האידיאלית, אולם אנו נמצאים בשלב חשוב בדרך לשם. בשלב הזה אנחנו מבינים שאם אנחנו רוצים לשפר את התקשורת הישראלית, צריך קודם כול לשים את ההטיות על השולחן, כדי שצרכני התקשורת ידעו מה הם מקבלים בלי מניפולציות. שלב הביניים הזה מוליד לפחות תקשורת ללא צביעות.
4+עלייתו של ערוץ 14 היא שמחוללת את הרעשים הטקטוניים בקרקע התקשורת הישראלית. בתגובה על פועלו של הערוץ, כלי התקשורת האחרים נאלצים להסיר מעל פניהם את המסכות ולהיפטר מהארשת המלאכותית, ולא בכדי המהלך הזה התגבר בחודשים האחרונים.
ינון מגל @YinonMagal האלוף מסביר לכם ב-20 שניות איך אתם יכולים לתמוך בערוץ 14:@Now14Israel pic.twitter.com/Oka7utP0gN
— רועי אהרוני (@roeeah) August 8, 2023
ועכשיו, כשכולנו רואים את פרצופם האמיתי של העיתונאים למיניהם, נוכל לעצב את הפרצוף שהיינו רוצים שיהיה לתקשורת שלנו.
'עכשיו מגזין' שמח על הזכות להיות חלק מהמהפכה שערוץ 14 מוביל בעולם התקשורת, ומייחל לתת זווית רחבה ועמוקה לתכנים ולרעיונות שמקדמים את עם ישראל בארצו.
זו הזדמנות להודות לכל העוסקים במלאכה: בראש ובראשונה למעצב, שהוא שותף מלא לדרך, ולעורכת הלשון המסורה והמקצועית, דרך כל העיתונאים, כותבי הטורים והמדורים, הצלמים והמאיירים, ועד למחלקת ההדפסה וההפצה, לאנשי הדיגיטל של הערוץ ולכל שאר העוזרים והמסייעים. תודה רבה להנהלת הערוץ על האמון ועל כל העזרה.
תודה רבה לכם, קוראינו הנאמנים, שצועדים איתנו, מגיבים על פרסומינו ונותנים לנו סיבה טובה להמשיך וליצור בעבורכם. ומעל לכול תודה רבה לה' יתברך, שהכול בזכותו ולמענו. אנו מתפללים להמשיך לעשות את עבודתנו נאמנה ושתשמחו אותנו ותלוו אותנו גם בשנים הבאות.
קריאה מהנה,
רועי
4+