בתחילת המחאה כנגד הרפורמה המשפטית היו בין המוחים מי שהניפו דגלי פלסטין – והמחאה נגד הממשלה המשיכה… אבל גם קצת נגד "הכיבוש", החרדים והמדינה, בלי יותר מידי דרמה מצד מארגני המחאה ה"תמימה", לכאורה.
אחר כך החלו המוחים בשם הדמוקרטיה ושלטון החוק לחסום כבישים, לידות חפצים, להבעיר צמיגים, להשחית ולהסב נזקים, לנפץ שמשות רכב ולגרום לטראומות לילדים רכים – ואף על פי כן המחאה חיה, בועטת וממשיכה, תוך עדכונים ושינויים מתוזמנים באג'נדה. כי מושגים כמו "הפרת חוק", "אלימות", ו"ונדליזם" אינם קיימים בלקסיקון של המוחים "הנאורים", שאינם נתפשים משום מה כפורעים אנרכיסטים וחסרי מעצורים שמקומם מאחרי הסורגים.
טנקים ומשוריינים "נלקחו שלל", ממקום רבצם מזה עשרות שנים ברמת הגולן, לטובת מיצגי המחאה על ידי גיבורי מלחמה, שלא לומר חלילה – "נגנבו על ידי ארגון פשיעה". הוסעו הם כלאחר כבוד, מרוססי כתובות ועטויים במגילת העצמאות מאתרי הקרבות לעבר אתרי המחאות, כאטרקציה לגיטימית בחסות מי שמותר ומגיע להם הכל. כי הרי מי עוד מלבדם שירת כלוחם בצבא, השתתף במלחמה, זכה בעיטור, איבד חברים ואולי אף נפצע?
2+חסימות הצירים המרכזיים והפרעות חמורות לשגרת החיים, הפכו לנוהג קבוע בקרב אותם מוחים או מפגינים, שחלילה מלקרוא להם פורעים או סתם עבריינים. זאת משום הפערים התרבותיים שמייחסים לעצמם אותם ה"אליטיסטים", בסיוע האינטלקטואלים המעונבים וחמורי הסבר בתקשורת המגויסת לטובתם, ללא תנאי וללא שמץ הוגנות, יושרה מקצועית או אובייקטיביות.
אז מה אם שיבשו הם את חייהם של אלפי אזרחים, בהם עובדים קשי יום שנתקעו בפקקים מטורפים, איבדו כסף ושרפו דלק, זמן ובעיקר עצבים? אז מה אם אמבולנסים, חולים ואזרחים שנזקקו למענה רפואי וטיפולים, נתקעו בדרכים, שהרי חייהם ככל הנראה קצת פחות שווים ומוערכים על ידי אותם מפגינים בריאים, לכאורה?
אז מה אם במדינה ישנם אזרחים שבסך הכל רוצים להגיע למחוז חפצם מהר ובשלום מבלי לפגוע באיש או חלילה לחלל שבת, אך זכויות הפרט וחופש תנועתם אינו משתווה או עולה בקנה אחד עם זכויות הפריווילגיים המורמים מעם. אלו שאיבדו כל רגש בושה, מידת סובלנות ולעיתים אף צלם אדם ביחסם אל זולתם.
בהמשך המחאה קראו מנהיגי המוחים למרי אזרחי כאחרוני האנרכיסטים, הסיתו לאי ציות ועודדו לסרבנות שירות צבאי. זאת ועוד מתוך ידיעה ברורה שפוגעים הם בביטחון הלאומי כראשונים בעוכרי ישראל- והמחאה נגד ההפיכה המשפטית המשיכה. כידוע, עד כה אף מורד, מסית או מדיח לא הועמד לדין פלילי או על מקומו מאחרי סורג ובריח, ככתוב בחוק העונשין.
2+האם הגנראלים בדימוס, האינטלקטואלים המוסריים, העיתונאים החד צדדיים ואף הפרקליטים המיומנים, שיודעים טוב מכולם לתפור תיקים באלפיהם, אינם מודעים ל"הפיכה הצבאית" בה הם מעורבים? האין הם ניצבים בסרט רע, או אם תרצו- חיילים תמימים של גנראלים מזדקנים שירדו לחלוטין מהפסים.
משבוע לשבוע חוצים ה"דמוקרטים" את שארית הקווים האדומים שנותרו במדינה. שוחטים הם בשם הדמוקרטיה כל פרה קדושה שנותרה כאן לפליטה. מרוב צעקות וצווחות "בושה – בושה" איבדו הם את בושתם וחושפים את ערוותם בפני האומה, כפי שעשתה אותה מפגינה חסרת בושה, ערכים ועכבות שחשפה את חזה בפני תושבים תמימים בבני ברק במהלך הפגנה נגד הרפורמה. מדוע אין זה סביר כי יחשב המעשה כהטרדה מינית לשמה, והאם בכלל כדאי לשאול בנדון את היועצת המשפטית לממשלה?
2+סיכום והמלצות
להפגין ולהישאר בני אדם. זהו הצו המוסרי הנדרש כיום מכל מובילי המחאה, המוחים והמפגינים באשר הם. מנהיגי המחאה ומובילי ההפגנות נקראים להפגין קורט מנהיגות אחראית ולא רק להאשים את הצד השני (שתמיד "זה הוא שהתחיל"), לעודד סרבנות ולהשתלח באופן חסר רסן בתומכי הרפורמה, בממשלה ובתומכיה. נדרשים הם לגנות בתקיפות כל קריאה, סממן ורמז לסרבנות, אי ציות ומרד בשורות הצבא. עליהם מוטלת אחריות משותפת לסייע בהוצאת הצבא מהמשוואה הפוליטית האומללה. בכך יתרמו להצלתה של "הפרה הקדושה האחרונה" משחיטה לא כשרה, אם נותר בהם שמץ של כבוד לאלו שהקריבו ולאלו שחיים כאן בזכותה.
ממנהיגי המפלגות הפוליטיות הציוניות נדרשת בעת הזו הפגנת אחריות, שאר רוח ומנהיגות, כזו שתחזיר למסילה את רכבת ישראל הגדולה ששועטת קדימה, בין הרים ובין סלעים, כבר למעלה מ- 75 שנה.
כל מנהיג ואזרח ציוני ואחראי נדרש להבין כלל פשוט במציאות המורכבת של מדינתנו – כשם שאין מתקנים עוול בעוול, כך גם שמירה על הדמוקרטיה לא נכון שתעשה בהכרח באמצעים לא דמוקרטיים על ידי אזרחים מן המניין. העושה כן ראוי שידע כי לא תמיד יש דרך חזרה קלה ופשוטה, מעשיו יהוו תקדים מסוכן למקרים שלא בהכרח תהיה לו עליהם שליטה. על כן ההחלטה כיצד על הדמוקרטיה להגן על עצמה צריכה להיעשות בכנסת ישראל, בכלים החוקיים העומדים לרשות נבחרי הציבור וההנהגה הנבחרת העומדת בראש המדינה היהודית והדמוקרטית שלנו, לטוב ולרע.
