זוכרים את הימים בהם שלחנו לקראת ראש השנה אגרות ברכה עם תמונות של חיילי צה"ל המעוטרות בלבבות ונצנצים? נזכרתי בזה כשקראתי לא מזמן על מרצה שדרשה מסטודנט שהגיע לשיעור במדי צה"ל לצאת מכיתת הלימוד ובכך, נוסף לביטוי עמדותיה הפוליטיות, פגעה במתכוון בקדושת צה"ל בעיני הלומדים.
עברו מספר עשורים מהימים בהם נשבר הקונצנזוס ביחס החברה הישראלית לצה"ל כצבא העם. הצבא אליו שלחנו את ילדינו כדי להגן על מדינת ישראל ואזרחיה מפני המבקשים לפגוע בביטחונה ולהשמידה. צבא שהשירות בו הנו חובה לאומית, המבוסס על אתוס לאומי ומשקף את כלל החברה הישראלית. צבא שמייצג את המאחד בחברה, בייצוגיות ובממלכתיות, באחידות ובשוויון בין הלוחמים בזכויות, במיצוי הפוטנציאל בהזדמנויות, ובתרומה לחברה.
דומה כי צה"ל שהכרנו, שינה את פניו בלי הכר. לא רק בטכנולוגיה המפותחת, בכלי הלוחמה החדשניים ובחילות החדשים המכוונים לצרכים משתנים עמם צה"ל מתמודד ביישום מטרותיו, כי אם במטרות וביעדים עצמם. מה שמעלה את השאלה: מה עובר על צה"ל שהכרנו? מי מחולל בו את השינויים ולאיזו תכלית? שמא הפוליטיזציה שחלחלה אל בין שורותיו בדרגות הפיקוד הגבוהות גרמה לשחיטת עוד פרה קדושה, בטירוף המערכות שרוחות הפרוגרס מחוללים כאן?
השירות בצה"ל הוא גם הזדמנות עבור אזרחי המדינה בראשית חייהם הבוגרים וחינוך הוא אחת ההזדמנויות. שכן, החינוך אינו מסתיים בכניסה לבקו"ם. כשאנחנו בוחרים את המוסד בו יתחנכו ילדינו, איננו מכוונים רק לאיכות ההוראה, כי אם ובעיקר לאיכות החינוך. חשוב לנו לדעת מיהם המחנכים בסגל ועם אילו תפיסות עולם ודפוסים מנטליים הם נכנסים לכיתה.
בעבר חשבנו שאין הדבר נכון לגבי החינוך בצה"ל. הקונצנזוס היה לא רק על צורת הלחימה, כי אם על המטרות ותפיסת תכליתו של צה"ל כמגן העם. בימים ההם ובאלו שקדמו להם בבניין הארץ, הקמת התנחלות לא הייתה מילה גסה והכנעת האויב בקרב לא נתפס כבעיה מוסרית שהחייל צריך להתמודד עמה בשעת הקרב. כיצד קרה שלצד סט הפקודות, מקבל כל קצין גם רשימת הנחיות משפטיות השומרות עליו מפגיעה בשלום אויביו, תוך סיכון שלומו ושלום חייליו?
1+ובכן, הרבה השתנה בצה"ל. נקודת הזמן לתחילת השינוי היא במהפך בבחירות 77'. האתגר שבקבלת שלטון ימין הביא לראורגניזציה מחשבתית בתפיסת תפקיד צה"ל ומטרותיו, בקרב המטה הכללי של צה"ל. השמאל החל להשתמש בצה"ל ככלי לניגוח פוליטי של הממשלה הימנית הנבחרת. פוליטיקאים , סופרים ופובליציסטים משמאל, החלו להציג את צה"ל באורח מיליטנטי ואת המדינה 'כחמושה מכף רגל ועד ראש. גם אנשי צבא, החלו לעסוק בבירור מחודש של מטרות צהל".
כך במעבר הדרגתי, מן הדרג הפיקודי העליון ועד לדרג הפיקודי שלמטה, הוחל בשינוי מטרות צה"ל. את העיסוק בטכניקת לחימה, החליפו תורת הלחימה ותורת המערכה. אף מדיניות 'קיר הברזל' שהוביל בן גוריון הוכתה שוק על ירך, כשאת מהלכי ההרתעה, ההתרעה והכרעה, החליפו ההכלה וההוגעה. גם את תוצאת העימות ותכליתו שינו מהכנעה במלחמה ל'עימות מוגבל' של פעולות קצרות וספורדיות.
המטכ"ל, הרחיק אף בפריצת גבולות סמכויותיו, בהתניית פעילות מלחמתית, בצעדים מדיניים משלימים, המצריכים קבלת החלטות הכרוכות בוויתורים טריטוריאליים. בכך, צה"ל על פי תפיסתו, עוזר לדרג המדיני, בהכשרת התנאים להידברות מדינית. בדיוק כפי שנוסה ע"י המלת"ם: "תכנון מערכות נגד הטרור והוצאתן אל הפועל, יהיו חייבים בעתיד לא רק להשיג ביטחון רב, אלא לשמור על המגמה החיובית של התהליך המדיני". כל זאת במטרה לשרת מטרה מדינית של הסרת העימות וקידום היפרדות. פוליטיזציה של הצבא. הלא כן ?
למעשה, דוגמאות לפוליטיזציה של צה"ל אפשר לראות כמעט בכל מהדורת חדשות ובכל עיתון יומי. בין אם בהודעה חריגה בנוסחה של דובר צה"ל, ובין באופן הצדקה או אי הצדקה של פעולה ע"י בכירי צה"ל ובעיקר, ע"י חבורת פושטי המדים מקרב המטה הכללי. אלו, אף הרהיבו עוז בהכפשת מוסריותו של צה"ל וחלקם אף תרמו לארגונים כ-B.D.S להכפשת צה"ל בעולם ולעידוד העמדת לוחמיו לדין בבית הדין בהאג. יש שיאמרו, שהיו שותפים להפיכה משטרית שרר יותר ויותר כי בקשו לחולל פה.
1+אף במכללות אליהן מכוונים קציני צה"ל להכשרה אקדמית הקשורה לתפקידם, נשמעות במיקרופון פתוח ביקורות קשות על תהליכים שצה"ל עובר. גם מכון הרטמן ו'בינה' – תנועה ליהדות חברתית פלורליסטית, מקיימים סמינרים שמטרתם, הכנסת פלורליזם בתפיסת היהדות לצה"ל. לא כדי לחזק את הזהות היהודית של חיילי צה"ל, אלא כדי לערער אותה ולעודד אותם לאמץ יהדות אחרת. פרוגרסיבית.
אף בג"ץ בהתערבות בסוגיות העוסקות בצה"ל, סייע להם לחולל את השינוי החברתי כבר במהלך השרות הצבאי, דוגמת הדרישה לדון בסוגיית הכנסת חמץ לבסיס בפסח העלולה לגרום לנזק שיפגע לא רק ביהדותו של צה"ל אלא גם באחדותו.
הרמטכ"ל החדש, הרצי הלוי, אמר בנאום כניסתו לתפקיד: "צה"ל, צבא העם, היה ועודנו בבואה של החברה הישראלית. מקור כוחו בגיוון החברתי ובשותפות הגורל של חייליו. חובתנו המשותפת לשמור על צה"ל כגוף אחד, ענייני ומקצועי, החף מכל שיקול שאיננו הביטחון". טוב יעשה הרמטכ"ל אם יצליח להחזיר את צה"ל שבנינו כאן להגנה על המולדת לצבא ולהרגיע כל אם עברייה, כי השרות בצבא, לא ישמש קרדום לחפור בו פוליטית לשינוי החברה בישראל במדינת העם היהודי.
