מיטל וייס, בת 49 מכפר ורדים, אמא לשלישיית בנות (22), מודה שאצלה אין חלומות במגירה. היא מדייקת: "הם אפילו לא נכנסים למגירה מלכתחילה, מדובר בדברים שאני חושבת עליהם ומבצעת אותם". בית ביוון היא כבר קנתה, עוד מעט היא תסמן וי גם על ספר שהיא כותבת. אבל בואו נודה – כדי להירשם לתחרות האיירונמן עם שבר של שני פטישונים ברגליים ותת פריקה בקרסול צריך אמונה, והרבה.
אין ספק שמיטל פרצה הרבה גבולות. יש לה מרכז אימון אישי-קבוצתי להצלחה בגליל, והיא מוציאה "ריטריטים" לחו"ל. כלומר, טיולים בעיקר לתאילנד וליוון עבור אנשים שרוצים לצאת למסע של התפתחות אישית, תוך כדי הנאה. היא גם עוסקת בהנחיית קבוצות בארץ ואף מאמנת בנבחרות של היזם והמנטור, אלון אולמן.
6+עתיד רווי בהגשמת חלומות עדיין לפניה, זה בטוח, אך את אחד מהחלומות הגדולים ביותר שהיא כבר הגשימה באוגוסט 2022, היא לא תשכח לעולם. אחרי תהליך שיקום מפציעה והרבה כוחות נפשיים, היא סיימה בהצלחה את תחרות האיירונמן – 4 קילומטרים של שחייה, 180 קילומטרים של רכיבת אופניים ו-42.2 קילומטרים של ריצה לקינוח.
"באחד הימים תהיתי, 'מה עשיתי לעצמי? איך הגעתי למצב של כיסא גלגלים?'"
שנת 2019, מיטל יצאה לריצת שטח ונפצעה, רגע שבהחלט שינה את חייה. בריאיון לחדשות 14, היא מספרת: "באחד מאימוני הבוקר שלי, רצתי ונתפסה לי הרגל. נשברו לי שני פטישונים ותת פריקה בקרסול ימין. התיישבתי על הרצפה והבנתי את גודל האירוע, ששום דבר מאותו הרגע לא יהיה אותו דבר".
6+היא עברה ניתוח שחזור קרסול עם פלטינות, ונאלצה להתנייד עם כיסא גלגלים למשך חודש וחצי: "הריצה הייתה חסרה לי. היה חסר לי להיות עצמאית, לקום בבוקר ולעמוד על הרגליים. פתאום הדבר הברור הזה לא מתאפשר לי. באחד הימים הייתי ממש בבאסה ותהיתי, 'מה עשיתי לעצמי? איך הגעתי למצב שאני יושבת על כיסא גלגלים?'. מכיוון שאני בתחום האימון, הבנתי שהכל הכל מתחיל בראש – גם הפיזי, גם המנטלי וגם הרוחני".
6+דווקא אותם הרגעים הקשים, היא הבינה מה המטרה הבאה שלה: "בעודי יושבת על הכורסה עם הגבס, פשוט התחלתי לדמיין את עצמי רצה, קופצת ומדלגת. זה השלב שהחלטתי שמהמקום הכי נמוך – אני אעשה את הדבר הכי משוגע שיש, וזה להירשם לתחרות אשת הברזל. התחלתי לעבור שיקום עם פיזיותרפיסטים, ולאט לאט הורדתי את הגבס. התחלתי ללכת עם הליכון, לאחר מכן עם קביים, קב אחד, עד שהגעתי למצב של הליכה עצמאית".
מכיסא גלגלים לאשת הברזל: סיפור ההצלחה של מיטל וייס
היא לא עצרה לרגע את התהליך השיקומי. היא טיפלה בעצמה בשיטות שונות, וביניהן דמיון מודרך. בהמשך היא חיפשה מאמן שיסכים לקחת אותה מאותו השלב, עד לקו הסיום של האיירונמן. "אחד אחרי השני אמרו לי לא. היו מאמנים שפחדו לקחת אותי מנקודת המוצא בה הייתי. חוץ ממאמן אחד, ששי דורי, שהאמין בי בשלבים מסוימים יותר ממה שהאמנתי בעצמי", סיפרה מיטל.
6+אבל זה לא עבר חלק. באמצע התהליך, בעודה רוכבת על אופניים, היא נפלה שוב וסדקה את עצם הזנב. הדבר אילץ אותה לדחות את ההשתתפות בתחרות, אך חלילה לא לוותר עליה: "היו לי עשרות פעמים להרים ידיים בדרך, אבל אין מצב כזה", ציינה.
היו אנשים שרמזו לך לוותר?
"זה לא נאמר בצורה חד משמעית. המשפחה שלי מכירה אותי, זה לא היה להם מוזר. בהתחלה חשבו שקצת השתגעתי, אבל זה עבר להם מאוד מהר. הבנות שלי והבן זוג שלי היו איתי לאורך כל הדרך. הסביבה הרחוקה הרימה גבה – הם גם ראו את נקודת המוצא, גם את כיסא הגלגלים, אנשים הרבה יותר מאומנים ממני בריצה לא עשו את הדבר המשוגע הזה. היו אפילו מי שפנו למאמן שהחליט למאמן אותי ושאלו, "תגיד אתה באמת חושב שהיא תצליח?". זה לא הפריע לי ולא הרתיע אותי".
6+אוגוסט 2022, את חוצה את קו הסיום
"הצלחתי ליהנות מהתחרות, אני סיימתי בריקוד ואנשים לא האמינו. שאלו אותי איך היה, אמרתי 'מושלם'. 16 שעות בלי שום משבר – זה לא הגיוני בשום רמה. המשפט שליווה אותי לאורך כל התחרות היה: 'אני עושה את זה כמו ענקית, ותודה אלוהים שאתה שומר עליי'. כל התחרות אמרתי תודה. הפציעה השנייה אפילו הכינה אותי הרבה יותר טוב לתחרות המשוגעת הזו – פיזית, מנטלית, רוחנית ורגשית".
6+מיטל הצהירה שהמטרה הבאה היא איירונמן נוסף בשנה הבאה. אם זה לא מספיק, היא הבטיחה למלא את היכל מנורה מבטחים עד סוף 2024: "אני לא אוכל לפרט, כי אני והצוות שלי החלטנו שזה נשאר דיסקרטי בשלב הזה".
