"קצין הוא קצין הוא קצין", זאת יודע כל קצין בצה"ל החל מהיותו צוער בקורס הקצינים בבה"ד 1, דרך שירותו בסדיר, קבע ומילואים ואף בדימוס ברבות הימים. בקרב מביני דבר, נהוג לומר: "קצין בכיר יכול להשתחרר מהצבא – אך הצבא לא ישתחרר ממנו לעולם". שהרי, קצין זו משרה ותואר מחייב לכל החיים, ללא תאריך תפוגה וללא חופשות, הנחות ושחרורים.
9+כך נתפס הקצין בעיני פקודיו לאורך תקופת שירותו, בעיני המשפחות השכולות שבניהן נפלו תחת פיקודו והחברה הישראלית כולה ששמה בו את מבטחה. כזאת יודעים בוודאי גם הרמטכ"לים והאלופים הזכאים לכבוד אחרון ביום פקודתם, עת נקברים הם לצד חייליהם בבתי העלמין הצבאים.
בעת האחרונה נראה כי חלק מאותם קצינים בכירים לשעבר איבדו את המצפן, "התברברו" בדרך והפרו את הקוד הבסיסי במערכת היחסים בינם לבין פקודיהם בעבר, עליה מושתתת המערכת הצבאית, שבראשה הדוגמא האישית, המשמעת והאמון.
התבטאויות מקוממות, השתלחויות גסות ודברי הסתה חמורים מצד קצינים בכירים ומעוטרים ככל שיהיו, לא רק שפוגעת היא בצה"ל, בחברה ובביטחוננו הלאומי, כי עם אינה מכבדת אותם, פוגעת בתדמיתם ומערערת את האמון בהם, מצד מי שהיו פקודיהם. שמא לא התכוונו באמת ובתמים לדבריהם ומעשיהם בעת שירותם הצבאי, האם התנהלותם בעבר היתה רק חלק ממשחק תפקידים או נעשתה למראית עין בלבד, כדי שלא יפגע קידומם, לא יקוצר שירותם ולא יפגעו תנאיהם?.
9+אילולא כן, ראוי לשאול מה בין רוח צה"ל וערכיו לבין אותם קצינים בכירים בימים אלו? מה בין מאפייני דמות הקצין והאמנה עליהם חתומים קציני צה"ל כיום – לבין אותן דמויות מופת, יותר או פחות? מדוע זה יורקים אותם קצינים לא רק לבאר הצה"לית ממנה שתו ושלבנייתה תרמו, אלא גם בפניהם של לא מעט מפקודיהם בעבר?.
שאלות ותהיות ברוח צה"ל למפקדים
בהקדמה למסמך "רוח צה"ל" נכתב כי הוא "תעודת הזהות הערכית של צה"ל, אשר ראוי שתעמוד ביסוד הפעולות של כל חייל וחיילת במסגרת צה"ל, בשירות סדיר ובשירות מילואים. "רוח צה"ל" וכללי הפעולה הנגזרים ממנו הם הקוד האתי של צה"ל. "רוח צה"ל" ישמש את צה"ל, על חייליו, מפקדיו, יחידותיו וחילותיו בעיצוב דפוסי הפעולה שלהם". על פי ""רוח צה"ל" הם ינהגו, יחנכו ויבקרו את עצמם ואת זולתם".
האם מפקדי צה"ל והסרבנים שאחריהם נוהים (בלי מכבסת המילים של "לא מתייצבים או מצייתים") מקפידים על רוח הדברים הללו, או שמא לדידם גם את רוח צה"ל וערכיו אפשר לגרוס לצד יתר התקנות והחוקים.
9+במסמך רוח צה"ל נכתב מפורשות כי: "צבא ההגנה לישראל הוא צבאה של מדינת ישראל. צה"ל פועל בכפיפות לרשויות השלטון האזרחי הדמוקרטי ולחוקי המדינה". משמע צה"ל הוא הצבא של המדינה ולא להיפך- צבא שיש לו מדינה. היכן התבלבלו אותם מפקדי עבר בכירים בהבנה, כשהכניסו את הצבא למשוואה ולמערכה הפוליטית ככלי איום וסחיטה לכאורה, לשינוי המציאות הפוליטית במדינה. האם מטרתו של צה"ל הוחלפה או שונתה כך שיהיה הוא כלי לשנות ולעצב ממשלים דמוקרטיים בהשפעת גנראלים; להשפיע בדרכים כוחניות, בעלות ניחוח מהפכני– צבאי, על הכנסת הנבחרת ועל חקיקת חוקים שנעשו בהתאם לרצון רוב העם, לתקנות ולנהלים המקובלים במשכן?
"מטרת צה"ל היא להגן על קיומה של מדינת ישראל ועל עצמאותה, ולסכל מאמצי אויב לשבש את אורח החיים התקין בה". כיצד הפכו מפקדי צה"ל הבכירים לשעבר, לאלו המצטרפים למאמצי האויב בשיבוש אורח החיים התקין במדינה לכאורה? לא זו אף זו- כיצד הפכו הם למחרחרי מלחמה מעצם קריאתם ועידודם לסרבנות, אי ציות או התייצבות שבסופו של דבר מחלישות את רוחו וכוחו של הצבא, כך שיקשה עליו לעמוד במטרתו?
9+הווה ברור לכל בר דעת וגף להם, שכפי שפרצה קוראת לגנב כך גם בקיעים בחוסן הלאומי קוראים לאויבי המדינה לנסות את מזלם שוב ביציאה למלחמה שתכליתה- השמדה. כיצד המשימה שנטלו הם על עצמם מתכתבת עם המטרה שלשמה הוקם צה"ל? האם יהיו הם שבעי רצון מהתנהלותם חסרת האחריות, שמחירה בדם יקר ולא בחוק מיותר, אם תפרוץ מלחמה והמדינה תעמוד בפני סכנה קיומית גדולה, בדומה לפולניה הנוהגת לומר בסוף מעשה בו שולם מחיר גבוה מהצפוי "אמרתי לכם!".
כיצד בדבריהם מהווים הם דוגמה ומופת לחיילי צה"ל ה"מחויבים להילחם, להקדיש את כל כוחותיהם, ואף לחרף את נפשם להגנת מדינת ישראל, אזרחיה ותושביה". איזו דוגמה אישית נותנים הם לחיילי צה"ל הנקראים לפעול "על פי ערכי צה"ל ופקודותיו, תוך שמירה על חוקי המדינה וכבוד האדם, וכיבוד ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית". האם מכבדים הם את ערכיו של הצבא וכיצד תואם הדבר את מעשיהם ודבריהם, למשמע דברי הנאצה והשנאה המופנים גם כלפי האזרחים שבחרו באופן דמוקרטי בהנהגה?
9+לאחרונה נוסף ערך הממלכתיות כערך יסוד בצבא: "צה״ל הוא צבא העם, צבא ממלכתי, הנתון למרות החוק והממשלה. חיילי צה״ל יפעלו כשרק המשימה, ערכי צה״ל וביטחון המדינה ראשונים לנגד עיניהם, ויעשו זאת ביושרה, בענייניות ובייצוגיות". האם מפקדי העבר קיבלו פטור גורף מערך הממלכתיות. האין הוא תקף לגביהם (על אחת כמה וכמה לאלו שקראו למפלגתם "המחנה הממלכתי") ולכן ממלאים פיהם מים במקום לגנות בתוקף, מעל לכל במה, כל גילויי סרבנות וחשש לסיכון בטחון המדינה, באמצעות הפגיעה בכושרו ולכידותו של הצבא (גם אם מתבטא הדבר רק בחיל שנחשב עד לאחרונה כזר אך ידידותי לכאורה, בקרב לוחמים בצבא היבשה)?
גם אם ערך הממלכתיות אינו מוכר לגנראלים הוותיקים, בוודאי מכירים הם את ערך היסוד "אהבת המולדת ונאמנות למדינה" ערך שלפיו "ביסוד השירות בצה"ל עומדות אהבת המולדת והמחויבות והמסירות למדינת ישראל – מדינה דמוקרטית המהווה בית לאומי לעם היהודי – לאזרחיה ולתושביה". האם בעבור עילת הסבירות נשתכחה משמעותה של "המחויבות והמסירות"? האם בעבור הרכבו השנוי במחלוקת של בית המשפט העליון ראוי לסכן את הבית הלאומי של העם היהודי. היכן בדיוק נמצא ההיגיון?
שאלות ותהיות בערכי צה"ל ואמנת הקצין
הבולט והמשמעותי בין ערכי צה"ל משחר הקמתו, הוא ערך ה"דוגמה האישית": "החייל ינהג על פי הנדרש ממנו, ויקיים את שהוא דורש מזולתו, מתוך הכרה ביכולתו ובאחריותו, בצבא ומחוצה לו, להוות דוגמה ראויה". איזו דוגמא נותנים קצינים בכירים בצה"ל כשקריאותיהם ומעשיהם אינם ראויים או הולמים את החוק במדינת ישראל: כשמעודדים הם סרבנות, משתתפים בהפרת הסדר הציבורי ומעודדים פגיעה בזכויות הפרט, קוראים למרי אזרחי והפרת חוק, מוציאים את דיבת הארץ רעה בגולה ומספקים "תחמושת" בהתבטאויותיהם המחפירות לעוכרי ישראל, מעניקים הערכות על כשירות הצבא, טוב יותר מכל מרגל או סוכן זר לאויבי ישראל, לכאורה.
9+בין ערכי צה"ל ישנו ערך ה"אחריות". הגדרת ערך זה נפתחת במשפט קצר וקולע: "החייל יראה עצמו שותף פעיל בהגנה על ביטחון המדינה, אזרחיה ותושביה". במילה אחריות מסתתרות מילים וכוונות בעלות משמעות רבה, שראוי להזכירם בפני מי מהמפקדים הבכירים שמתכחשים לניסתר בה, לכאורה. האחריות לביטחון המדינה אינה ניתנת לחלוקה ואינה זוכה להנחה, בדיוק כפי שמתחילה המילה באות א' ומסתיימת ב-ת'. המילה אחריות מתחילה בא' – קודם אני לוקח אחריות על דבריי ומעשיי. אחרי ה-א' נוספת האות ח' ויחד הן מבטאות את המילה "אח"- האחריות על אחי, המעגל הקרוב אליי.
כזאת ראוי להזכיר לרמטכ"ל לשעבר, דן חלוץ, שהתבטא באופן גס ויהיר כלפי השרים בן גביר וסמוטריץ': "אני לא אח שלהם ולא רוצה להיות" ובכך בעצם רמז לכלל ציבור תומכיהם, שרובו ככולו ציוני המשרת ושירת בצבא. אחרי שאדם לוקח אחריות כאמור, על עצמו ועל אחיו, נדרש ממנו לקחת אחריות על ה"אחר" ורק לאחר מכן יכול הוא להוביל אנשים בעקבותיו, עם הקריאה: "אחרי", כשהציבור מסכים לקריאה וקורא "אחריו". רק אז ניתן לקבוע כי האחריות ממומשת מקצה לקצה במלוא מובן המילה. האם מפקדי העבר הבכירים שקראו "אחריי" ולקחו אחריות בזמנו – איבדו עם שחרורם משירות הקבע, המעבר למילואים או פרישתם מהצבא, כמה אותיות משמעותיות ונשארו רק עם ה-א"- אני, אני ואני (כנאמר בשפה הערבית: "אנא, אנא וכמאן אנא") ושילכו לעזאזל כולם, "לכאורה" כמובן? האם משקלה של האחריות לביטחון המדינה נופלת ממשקל עילה משפטית וחקיקה סבירה, עד כי התפוגגה והייתה לצנינים בעיניהם של אי אילו בכירים, בשל חילוקי דעות פוליטיים לגיטימיים?
9+ערך ה"משמעת" קובע כי – "החייל יפעל כמיטב יכולתו לביצוע מלא ומוצלח של הנדרש ממנו על פי הפקודות ועל פי רוחן. החייל יקפיד על מתן פקודות חוקיות בלבד, ולא יציית לפקודות בלתי חוקיות בעליל". כשמפקדים בכירים מעודדים סרבנות בין אם במישרין ובין אם בעקיפין, כיצד מתיישב הדבר עם ערך המשמעת שעליו מושתת הצבא בו שירתו ועליו פיקדו במשך עשרות שנים. האם יש בידם ראייה לכך שניתנה, או שעתידה להינתן בקרוב, פקודה לא חוקית בעליל המצדיקה סירוב בעת הזו? לא סביר כי אותם מפקדים ומילואימניקים שנענים לקריאתם הנלוזה לסרבנות, אינם מבינים את המשמעויות וההשלכות ארוכות הטווח הנובעות מפגיעה שכזו במשמעת בצבא. מדוע אותם מפקדים הפגינו 'אפס סובלנות' כלפי כל מי שהפר את כללי המשמעת בתקופת שירותם הפעיל, בין אם בגירוש היהודים מרצועת עזה וצפון השומרון, במלחמת לבנון הראשונה ו"באינתיפאדה". האם מתגלה עתה פרצופם האמיתי כאלופי הצביעות והשכחה?
9+לאן נעלם ערך ה"רעות"? מערך שמנחה את החייל לפעול "מתוך אחווה ומסירות לחבריו לשירות", הקורא לו "להיחלץ תמיד לעזרתם כשהם זקוקים לו או תלויים בו, חרף כל סכנה וקושי, עד כדי חירוף הנפש", נותרה רק רעות רוח, או חלילה רשעות. כיצד מפנים אלופי צה"ל ומפקדיו בעבר את גבם למפקדי הצבא בהווה, מסבכים אותם בביצה הפוליטית, מקשים על התנהלותם ועל מיקוד עשייתם תוך איתגור מנהיגותם שלא לצורך?! מצופה היה כי סגני רמטכ"ל ורמטכ"לים לשעבר, יפגינו קצת יותר הבנה, אמפתיה ורעות כלפי הרמטכ"ל המכהן בעת הזו בפרט. שיסייעו בידיו לעמוד איתן באתגרי השעה הביטחוניים ובשמירה על המדינה והאזרחים. במקום זאת מחוללים הם מהומה ומכניסים את הצבא לקלחת הפוליטית הרותחת, שלא בטובתו של אף איש צבא או מי שמתיימר לדאוג לביטחונה של המדינה.
9+בימים אלו בהם ישנם כמה מאלופי צה"ל ורמטכ"לים לשעבר שלא רק שאינם מתייצבים לצד הרמטכ"ל ומסייעים בידיו אלא מקשים עליו, נראה כי המילה "קולגיאליות" ("עמיתנות" בעברית) הפכה למילה גסה. האם מבינים הם כי בנוסף לפגיעה בצבא, בביטחון ובחוסן הלאומי, מכשילים הם את מפקדי הצבא בעת הזו ומייצרים עבורם מצב הזוי שמעולם לא היה, גם בתקופת מלחמות הגנראלים לפני כ-50 שנה בעקבות מלחמת יום הכיפורים?
סיכום והמלצות
אלופים ורמטכ"לים לשעבר נקראים להתעשת, לשלוט במעשיהם ובחרצובות לשונם. לחזור לערכים המשותפים שלאורם שירתו, פעלו וחינכו דורות של חיילים, מפקדים וקצינים. ליישר קו עם צה"ל ולא בהכרח עם פוליטיקאים, אנרכיסטים ודורשי רעה. כאלו שמטרתם לפגוע ולהחליש את רוחו וחוסנו של הצבא כאמצעי לחץ על מדיניות ממשלה חוקית, במדינת ישראל היהודית והדמוקרטית.
בימים בהם מפקדי עבר בכירים מפרים ורומסים את הקודים והכללים עליהם חונכנו במשך עשרות שנים (על ידם בין היתר); המתעלמים מהערכים המשותפים ובזים הלכה למעשה לפקודיהם לשעבר, בין אם במישרין או בעקיפין; המקשים ומאתגרים את המפקדים המכהנים שלא לצורך בתקופה ביטחונית נפיצה – ראוי להעביר מסר קצר וברור מפי הלל הזקן, שעליו נשענת כל התורה כולה: "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך והשאר פרושה הוא, לך ולמד" (בבלי, מסכת שבת – דף לא, עמוד א).
הוציאו את הצבא מהטלטלה הפוליטית, צופפו שורות סביב ערך השירות והחזירו את הלכידות והחוסן לכלל המסגרות.
