משל ידוע מספר על אסטרונאוט ומנתח מוח שניהלו ויכוח תיאולוגי. "הייתי עשרות פעמים בחלל ומעולם לא ראיתי מלאך", גיחך האסטרונאוט. "אני ניתחתי מאות מוחות", אמר המנתח. "ומעולם לא ראיתי מחשבה".
בעולם החילוני-אתאיסטי נהוג לזלזל באמונה דתית ובחיים על פי ההלכה. האמונה באלוקים נחשבת כלא רציונלית, נחלתם של אנשים פרימיטיביים ונבערים.
לאור (או לחושך) הטענות הללו, איך נסביר העובדה שדווקא מחנה הימין, המחנה של הציבור הדתי והמסורתי, הוא המחנה שקורא את המציאות בצורה המדויקת ביותר? איך דווקא המחנה שהאליטות לועגות לו, מתגלה כבעל תבונה פוליטית נכונה ונבונה?
4+כעת, כשתיקי נתניהו מתפוררים בבית המשפט ומערכות החוק מתגלות בשחיתותן בדיוק כפי שטען המחנה הלאומי, מסרב מחנה השמאל, הנאור כביכול, האינטלקטואלי והמשכיל, לערוך חשבון נפש. אותו מחנה, שאף טעה באופן טרגי בנוגע להסכמי אוסלו ולגירוש מגוש קטיף, לא מבקש סליחה וממשיך להתנשא וללעוג למחנה שצדק לאורך כל הדרך.
מחנה השמאל הולך ומאבד קשר למציאות, שובר את שיאי האבסורד והניתוק כשהוא חוסם את איילון ואת נתב"ג וקורא לזה הגנה על הדמוקרטיה, הוא מחרים אנשי ימין בעודו מטיף לחופש ביטוי, מעודד סרבנות בעודו טוען שמדובר בשמירה על צה"ל ומדבר על אחדות ופיוס בעודו מייחל להיפרדות של יהודה וישראל.
איך דווקא המחנה שמקדש את ההשכלה והאינטלקט וטוען שאמונה דתית היא מתכון לנבערות, הוא זה שטועה ומטעה פעם אחר פעם? האם ייתכן כי דווקא חיים במסגרת של דת ומסורת, דווקא היכולת לקבל סמכות של כוח עליון והאמונה באלוקים, הם שמאפשרים לאדם להתחבר למציאות ולקרוא אותה נכון?
במסגרת האמונה
האמונה גורמת לאדם להבין שהוא מוגבל וכך גם השכל וההיגיון שלו. האדם המאמין מסוגל שלא להיות נשלט על ידי רצונו ודעותיו בלבד ולהנהיג את כוחות נפשו בהתאם למציאות בתוכה הוא חי. אורח חיים דתי משריש באדם ענווה וצניעות ואת ההבנה שיש להתחשב בסביבה ובתנאי המציאות. מי שחש שהוא מחויב באופן פנימי עמוק לכוח עליון, מפתח יכולת נפשית לקבל גבול, לחיות במסגרת מוכתבת ולפנות מקום לזולת שמתנהל וחושב אחרת ממנו. הגבול הדתי החיצוני כביכול, הופך בכוחה של אמונה, לגבול פנימי וליכולת לחיות בשלום עם מציאות מורכבת.
לעומת זאת, בעולם שבו האדם במרכז ושבו השכל וההיגיון של כל אחד הם הפוסק האחרון עבורו, אין גבול או חוק אמיתי שמסוגל להגביל את בני האדם. זאת, מפני שבניגוד למה שמקובל לחשוב, השכל שלנו כפוף לרצוננו. כשמישהו רוצה משהו מאד, הוא יחפש וימצא בשכלו את ההצדקה והדרך למימוש אותו רצון. למרות שנדמה לאדם השכלתן שהוא פועל על פי רציונל וענייניות, הוא בעצם נשלט על ידי כוח הרצון, שהוא כוח החזק מהשכל ושולט עליו.
4+כשאדם גדל בתודעה המודרנית של "האדם במרכז" הוא לא לומד להגביל את עצמו. מבחינתו החוק צריך לשרת אותו ואת רצונותיו. ברגע שהחוק יגביל אותו, הוא יילחם בו. אדם כזה עלול בסבירות גבוהה לפתח תפיסת מציאות מדומיינת רק כדי להצדיק את מה שהוא רוצה בו ומשרת אותו. זה מסביר את היכולת של מחנה שלם להאמין להמצאות גמורות כמו הטענה שנתניהו קיבל סיקור אוהד בתקשורת הישראלית, שנשים כמו קרן פלס ומרב מיכאלי הן המודל ל"סיפורה של שפחה", ושאהוד ברק, דן חלוץ ובוגי יעלון הם המודל הישראלי של נלסון מנדלה ורוזה פרקס.
צדק פריפריאלי
גורם נוסף ליכולת של המחנה הלאומי לקרוא נכון את המציאות נתפס גם הוא כחולשה: זהו מחנה שמורכב ברובו מאוכלוסייה פריפריאלית ולעיתים קשת יום, אוכלוסייה שצריכה להתאמץ מאד כדי להתקדם ולהצליח. אנשי ישראל השנייה פוגשים כל חייהם בתקרות זכוכית ובאפליה בחברה הישראלית, אבל דווקא מתוך כך הם מסגלים לעצמם ענווה, יכולת הסתגלות למציאות מורכבת וצמיחה בתוכה, למרות ואולי בגלל המגבלות והקשיים. כשאדם גדל בתוך מסגרת שבה הוא חייב להתאמץ כדי להגיע להישגים, הוא מפתח יכולת התחשבות באילוצים, מפתח סבלנות וסובלנות ומצליח להבין תהליכים.
4+לעומת זאת, אנשי ישראל הראשונה הם ברובם פריבילגים שגדלו כשהכול פתוח בפניהם: הם יכולים להגיע לכל עמדת כוח בקלות יחסית, הם לא שומעים 'לא' בזימון ל8200 או לקורס הטייס, המשרות הציבוריות הן מגרש הבית עבורם ואנשים כמותם נמצאים בכל עמדות המפתח. בעיני עצמם הם אדוני הארץ ואם מישהו מאיים להגביל אותם, הם מגיבים בתוקפנות ובכוחנות. מחד גיסא, זהו מקור כוחם אך מאידך גיסא זה גם אסונם. מי שלא יודע להתאים את עצמו למציאות, למציאות של זולת ולהתמודדות מורכבת, הוא חלש. ישראל הראשונה לא מוכנה ולא מסוגלת לפעול בתוך המציאות, היא נלחמת בה, בכוחנות ובדורסנות. זה יכול לעבוד לתקופה, לזמן מוגבל אבל בשלב מסוים, זה נגמר והמחיר כבד.
לריב עם המציאות זה תמיד הפסד בטוח. גם אם בתחילה יש שכרון כוח וסחף של המונים, סוף האמת להתברר. מי שמתנהג בכוחנות ותוקפנות בעודו מאשים את האחר בדיוק באותה התנהגות, צפוי בסופו של דבר להפסיד גם את דעת הקהל וגם את מה שכבר היה לו בעבר. מי שקורא נכון את המציאות הוא זה שידו תהיה על העליונה והישגיו יהיו אמיתיים ואיתנים.
4+