"עד מתי?": המשורר עקיבא נוף בשיר מיוחד על תפירת תיקי נתניהו

מתי? / עקיבא נוף

בַּפְּרַקְלִיטוּת –

כָּךְ חוּט אֶל חוּט

תָּפְרוּ תִּיקִים

מִלְּאוּ יַלְקוּט,

יַלְקוּט כְּזָבִים מִסּוּג שׁוֹנֶה,

מְפֻ-בְּרָקִ-ים מִפִּי שׂוֹנֵא

הֶחָשׁ תִּסְכּוּל וּמְקַנֵּא

בָּזֶה אֲשֶׁר שָׁב וּמוּרָם

בַּקַּלְפִּי, בְּאֵמוּן הָעָם.

אָסְפוּ כָּל קַשׁ וְכָל גְּבָבָה

הִמְרִידוּ חַיָּלֵי צָבָא,

כָּךְ, בְּטֵרוּף, לְלֹא חֶשְׁבּוֹן

חָבְרוּ אֶל כָּל מַשְׁמִיץ חִיצוֹן

וּבַמִּשְׁפָּט הַמְּקַרְטֵעַ

שָׁבְרוּ דִּינִים לְהִתְפָּרֵעַ,

וְעֵד אַחַר עֵד לַתְּבִיעָה הוּא "פַּנְצֶ'ר".

וּלְבַסּוֹף – no case to answer.

2+

וּשְׁאֵלָה הִיא: עַד מָתַי?

מָתַי יֹאמְרוּ שׁוֹפְטֵינוּ: דַּי!

דַּי לְחוֹקְרִים מְתַפְקְדִים

בְּסַחְטָנוּת כְּלַפֵּי עֵדִים,

דַּי לִתְבִיעָה מַעֲלִימָה

אֶת מָה שֶׁאֵין בּוֹ הֲלִימָה

לַפְּסָק אֲשֶׁר מֵרֹאשׁ הֻגְדַּר

וּמִסְּבִיבוֹ עִגּוּל צֻיַּר,

דַּי לְרוֹגְלוֹת, לְ"טָעוּיוֹת"

לְהַפְלָיוֹת, לְהַטָּיוֹת,

לְהַדְלָפוֹת נוֹטְפוֹת רִשְׁעָה,

לְהַנְדָּסַת הַתּוֹדָעָה.

מָתַי אַחֲרֵי הַמִּתְרַחֵשׁ

יָבוֹא הָאַקְט הַמִּתְבַּקֵּשׁ

שֶׁבּוֹ יֹאמַר בֵּית הַמִּשְׁפָּט

שָׁמַעְנוּ דַּי, טִרְלוּל מֻחְלָט,

וּכְבָר עַכְשָׁו יֻשַּׂם הַגְּבוּל

לְסִבּוּכֵי הַתַּעֲלוּל,

וּפְרַקְלִיטוּת בְּרֹב הָדָר

תֻּחְזַר אֶל חֹק וְאֶל מוּסָר.

2+

נ"ב

בְּהִתְחַסְּדוּת, בְּעֵדוּתוֹ, אָמַר

מַר לַפִּיד בִּתְשׁוּבָה עַל הַשְּׁאֵלָה

כַּמָּה נֶעֱצַב הוּא, כַּמָּה מְצֹעָר

כִּי הֻגַּשׁ כְּתַב אִשּׁוּם נֶגֶד רֹאשׁ מֶמְשָׁלָה;

אַךְ אֲנַחְנוּ זוֹכְרִים אֵיךְ רִיֵּר כִּמְבֹהָם

בְּלִקְלוּק הַמִּלִּים עַל דּוּכָן שֶׁל הַכְּנֶסֶת

כְּשֶׁנָּאַם עַל לִיזוֹל, שֶׁמֵּרִיחַ רוֹהָ"ם,

כִּבְיָכוֹל מֵאֵימַת כְּלִיאָה מְבֹאֶסֶת.

וְאוֹתוֹ הַלַּפִּיד הִתְחַמֵּק גַּם הַפַּעַם,

לֹא הִבְהִיר הַחִידָה, לֹא נָתַן אֵיזֶה טַעַם

לְשִׁפְעַת גִּרְסָאוֹת בְּבִלְבּוּל וַדָּאִי –

אִם הָיָה, מָה הָיָה, בַּשֵּׁרוּת הַצְּבָאִי;

נְקֻדָּה זוֹ דּוֹרֶשֶׁת קִמְעָה הַבְהָרָה

בְּצַד קְרִיאָתוֹ לְגִיּוּס בְּנֵי תּוֹרָה.

2+

נ"ב 2

זוֹכְרִים צִיּוּר קְלָסִי מֻכָּר וְיָדוּעַ –

גּוּלִיבֵר שׁוֹכֵב, עַל גַּבּוֹ נָח שָׂרוּעַ,

וְהַרְבֵּה גַּמָּדִים מִכָּל עֲבָרָיו

מוֹתְחִים חֲבָלִים לִקְשֹׁר אֶת יָדָיו,

מַצִּיבִים סֻלָּמוֹת, עַל גּוּפוֹ לַעֲלוֹת

מִתְאַמְּצִים לְנַסּוֹת סוֹד כּוֹחוֹ לְגַלּוֹת.

וַאֲנַחְנוּ יוֹדְעִים אֶת סוֹף הַסִּפּוּר,

אֵיךְ יָקוּם הָעֲנָק וּבְהֶנֶף נִעוּר

יִקְרַע הַכְּבָלִים, יִתְיַצֵּב עַל עָמְדּוֹ

לַעֲסֹק בָּעִקָּר – כֵּן, זֶהוּ סוֹדוֹ!