העיתונאי ואחיו של איש התקשורת עמית סגל, ארנון סגל, תרם ביום שני האחרון כליה כחלק מהשתלה צולבת שנערכה בבתי החולים בילינסון וסורוקה. טרם הניתוח אמר ל-Ynet כי "התנאי היחיד שלי היה שהכליה תלך ליהודי. זה העם שלי – וזו הקהילה שלי".
הוא הסביר: "אשתי עובדת כאחות בבית החולים שערי צדק ומטפלת בכולם, גם ביהודים וגם בערבים, אבל כשמדובר בחלק מגופי – אני רוצה לתרום אותו ליהודי. אני לא יודע מי זה יהיה, אני מכבד את כולם. כולנו אחים – וגם המריבות הן בתוך המשפחה".
סגל נשאל כיצד יגיב אם יתברר שמקבל הכליה הוא חילוני, איש שמאל או להט"ב. "המחויבות שלנו היא שנהיה עם אחד, עם כל המחלוקות, וזה גובר על כל נושא סורר. אני לא מתייפייף: אני עיתונאי פעיל, מתעסק עם הר הבית ביום-יום, הדעות שלי גלויות, אבל בכל הנוגע להצלת חיים, אני מכבד את כולם".
למרות הבחירה האמיצה – יש כאלו שמנסים להוציא אותו גזען
כצפוי, למרות הבחירה האמיצה של סגל לתרום כליה, איבר מגופו, עבור חולים הזקוקים לכך – היו כאלה שניסו להוציא אותו גזען. באתר וואלה! נכתב כך: "כך מנרמלים גזענות: פעיל הימין ארנון סגל תרם כליה – "התנאי היה – רק ליהודי"".
בכתבה עצמה הובאה תגובת המרכז הלאומי להשתלות שהבהיר כי "הצלת חיים היא ערך עליון ללא קשר לדתו או מינו של התורם או הנתרם". מה שלא ציינו בכתבה זה שהמרכז הבהיר מפורשות כי "כאשר מדובר בתורמים חיים, עומדת לתורם זכותו לבחור את הנתרם".
וכדי לנסות להעיב עוד קצת על המעשה הטוב של סגל, לא שכחו לציין בכתבה שהוא "פעיל ימין מוכר הפועל למען עליית יהודים להר הבית" ושחלומו הוא "להכיר בהר הבית כמקום קדום ליהודים ולאפשר בו חופש פולחן", וכן לשוב לגוש קטיף ולבנות אותו מחדש.
עוד נכתב כי "הוא מעוניין לבטל את סעיף הנכד בחוק השבות, כך שרק יהודים לפי ההלכה יוכלו לעלות ארצה ולהשיב את המסתננים לארצם". אפשר כמובן להניח שהדברים נכתבו כדי להצדיק את הכותרת שמנסה להפוך אותו לגזען – מבלי להתחשב בזכותו הפרטית לתרום את הכליה לאדם יהודי שזקוק לה.
ממשרד הבריאות נמסר: "הערך העליון במערכת הבריאות הוא ערך החיים. אנו רואים חשיבות בהצלת חיים ללא הבדל דת, גזע, מין מגדר או כל הבדל אחר. בישראל תורמים יהודים לערבים וערבים ליהודים, ללא תלות בדת, אלא על בסיס הצורך להציל חיי אדם. כל אדם הנכנס למערכת הבריאות משיל מעליו את הזהות החברתית, הדתית או השבטית שלו והוא רק אדם – מטופל או מטפל.
"כל חלקי החברה הישראלית נמצאים יחד ברגעי האמת של כולנו בחיים, ברגעים בהם הדברים היקרים לנו ביותר – הבריאות שלנו ושל הקרובים לנו, מתערערים ונמצאים במבחן. תרומות איברים דרך המרכז הלאומי להשתלות נעשות דרך מנגנון הקצאה לאומי בהתאם לרשימת ההמתנה כאשר המנגנון מבוסס על פרמטרים מקצועיים רפואיים והכל נעשה באופן שוויוני, ללא כל אבחנה של דת, גזע ומין, ולא ניתן להתנות או לבקש את זהות התורם.
"בתרומה מן החי, כאשר החיבור וההקצאה בין התורם לנתרם לא נעשים על ידי המרכז להשתלות לתורם הזכות להחליט למי הוא מעונין לתרום ואת זהות התורם (לבן משפחתו, מכרו, שכנו וכו').
"התורם והנתרם עוברים ועדת הערכה של המרכז הלאומי להשתלות, שמטרתה לבדוק את הכשירות הבריאותית והנפשית של התורם והנתרם ולבדוק שהתרומה הינה אלטרואיסטית לחלוטין, אך אל הוועדה מגיע התורם לאחר שבחר את הנתרם שהוא מעוניין לתרום לו ולמרכז אין יכולות להתערב בשיקול הדעת וברצון התורם".
