ממחאה פשוטה של העובדות הסוציאליות בעבר, כעת היום הן עלו שלב נוסף במאבקן העיקש וצעדו באלונקות. מצב הענף כיום נמצא בגסיסה, לכן העובדות אומרות שהן הראשונות שנכנסות מתחת לאלונקה – איפה משרדי האוצר והרווחה? אנחנו לא נושמות כך הן צועקות בעצב. העובדות הסוציאליות פתחו הבוקר את היום השני של מחאתן בצעדת אלונקות מראשון לציון לרמלה. ביום חמישי תגיע צעדת המחאה להפגנת ענק מול הכנסת בירושלים.
המאבק שלהן מגיע מתוך מצוקה ומספר בעיות שמקשות עליהן להמשיך ולבצע את עבודתן כהלכה ראשית הן טוענות, כי יש בעיה של עומסים, עובדת סוציאלית ברשות מקומית מטפלת בממוצע ב-300 משפחות, 1500 בני אדם, לבד, בשל הקושי לאייש תקנים לאור תנאי העבודה והשכר הירודים, עו"ס לחוק נוער מטפלת ב-250 ילדים ונוער בסיכון גבוה בו זמנית כשהיא מועסקת ב-3/4 משרה, תורי המתנה של חודשים ארוכים במערך בריאות הנפש, עיכוב של יותר משנה במתן תסקירים לבתי משפט, עו"ס קשישים מטפלת בכ-500 קשישים בו זמנית לבדה ו- 1000 משרות של עו״ס עומדות ריקות כי אף אחד לא מעוניין לאייש אותן בשל העומס, מגיפת האלימות והשכר המביש. מערכת שלמה הוזנחה, יובשה וננטשה.
בעיה שנייה היא השכר שלא הולם את הדרישות והעבודה השוטפת שלהן, בישראל מועסקים כ-24 אלף עובדות ועובדים סוציאליים, 89% מהם – נשים, למרות הביקוש הגדול לעובדים סוציאליים, שלושה מתוך ארבעה עובדים בתחום מקבלים השלמת הכנסה לשכר מינימום, למעלה מ-50% מהעו"סים מועסקים בחלקיות משרה בשל תת התקצוב של משרד האוצר את הרשויות המקומיות שנאלצות להעסיק את העובדים בחלקיות משרה. העובדים אמנם מועסקים בחלקיות משרה, אך בפועל מבצעים משרה מלאה, עובד סוציאלי יקבל בממוצע במשך מרבית שנות עבודתו השלמת הכנסה לשכר מינימום, גם אם יצבור שעות השתלמויות רבות, תואר שני ויתקדם בדרגות ועו"ס משפחה, חדר המיון הקדמי של רשויות הרווחה, שעובדת ב-75% משרה, מרוויחה 5,200 שקלים ברוטו בחודש בממוצע, דבר אשר מקשה על אורח חייהן.
והבעיה השלישית והאחרונה היא האלימות שהן חוות במהלך עבודתן, 83% מהעובדות הסוציאליות חוו אלימות במקום עבודתן – 30% ספגו אלימות פיזית, 30% חוו איומים על חייהן או על חיי ילדיהן, 55% מהעובדות הסוציאליות אינן מרגישות בטוחות במקום עבודתן, 62% מהעובדות הסוציאליות לא הגישו תלונה במשטרה כתוצאה מחוסר אמון, או חשש שתלונה תחריף את המצב ו-25% מהעובדות הסוציאליות שוקלות לעזוב את המקצוע דבר שצריך לעורר נורות אדומות למקבלי ההחלטות לעשות שינוי במצב הקשה שאליו הן נקלעו.
מיו"ר איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים ענבל חרמוני נמסר: "יצאנו אתמול מת"א לצעדת מחאה לירושלים כדי שלא נצטרך לסגור את השירותים החברתיים בישראל בשבוע הבא. אנחנו הראשונות שנכנסות מתחת לאלונקה, אבל מתי משרדי האוצר והרווחה נכנסים איתנו? אין לנו אוויר, אנחנו נחנקות. לא ייתכן שעו״ס ברשות מקומית מטפלת בממוצע ב-300 משפחות, 1500 בני אדם, לבד! עו"ס קשישים מטפלת בכ-500 קשישים בו זמנית לבד. 1000 משרות של עו״ס עומדות ריקות כי אף אחד לא מעוניין לאייש אותן בשל העומס, מגיפת האלימות והשכר המביש. מערכת שלמה הוזנחה, יובשה וננטשה. אנחנו הולכים להילחם, ולצעוק, ולא להפסיק עד שבממשלה ובמשרד האוצר יבינו מה חייבים לעשות: להבטיח הנשמה לשירותים החברתיים בישראל – עכשיו".
כלל הנתונים שצוינו בכתבה הובאו על ידי איגוד העובדים הסוציאליים ממחקרים וסקרים שערכו בנושא
