מזה תקופה ארוכה פועלים חיילי צה"ל וכוחות הביטחון בערים ובכפרים ברחבי יהודה ושומרון בכדי לסכל פעילות טרור ולפגוע במחבלים. פעילות כירורגית, מדויקת וקטלנית זו במסגרת מבצעים שקדמו ל"שובר גלים" ולאחריו, גובים מארגוני המחבלים מחיר דמים במינונים נמוכים כמעט מידי יום, המצטברים לכדי מחירים גבוהים רק בראיה ארוכת טווח. האם עדיפה לפיכך פעילות צבאית בעצימות גבוהה שתגבה מהמחבלים מחיר גבוה בזמן קצר?
תובנות עד כאן
מדינת ישראל הוכיחה משחר הקמתה את חוסנה, עמידותה ונחישותה לפעול כנגד ארגוני טרור הפועלים נגד אזרחיה. פעולות גמול, מבצעים, מעצרים ומרדפים אחר מחבלים שפגעו בישראלים מבוצעים באופן שוטף כבר קרוב ל-75 שנה. התשובה לשאלת מידת האפקטיביות שלהם בהשגת הרתעה לאורך זמן ניתנת להסקה מתוקף התדירות בהם בוצעו ועוצמת הכוח שהופעל כנגד האויב בכל תקופה או מבצע מנוהל.
פעילות כירורגית וקצרת מועד של כוחות צבא הנכנסים ויוצאים ממרכזי הערים והכפרים, גם אם בתדירות גבוהה ולאורך זמן, תוך הימנעות מתגובה עוצמתית והרסנית כלפי המחבלים ותומכיהם הפועלים במרחב, לא משכנעת בהכרח את האויב לחדול לצמיתות או לתקופה ארוכה מפגיעה באזרחי ישראל. אלו מצידם אינם מכירים או מכבדים את יכולת הריסון והשליטה העצמית של ישראל "הנאורה", הרואה במעשיה הפגנת איפוק ועוצמה. במזרח התיכון כידוע הכללים ו"חוקי המשחק" שונים מאשר במערב אירופה החסודה. אף פעילות יחידה 101 המהוללת בתחילת שנות ה-50 לא שינתה בהכרח את המשוואה, למרות שורה של מבצעי גמול מוצלחים גם כנגד הכוחות הירדנים שבחסותם פעלו המחבלים.
3+השונות ביחס לערך חיי האדם מהווה נדבך משמעותי המבדל את אזרחי ישראל משכניהם הערבים בשטחי יהודה, שומרון ועזה. בעוד הרגישות לחיי אדם באשר הם גבוהה מצדנו, אין כך הדבר בהכרח בקרב שכנינו. אלו מזדעזעים כמעה כל אימת שהמחיר שנגבה בחיי אדם כתוצאה מפעולה צבאית יחידנית כנגדם הינו רב יחסית, או איכותי משום הפגיעה במנהיגים בכירים.
בראיה היסטורית ניכר כי ההנהגה הישראלית הורתה על פעולה רחבה וגבתה באמצעות צה"ל מחיר דמים משמעותי, שאינו טיפין טיפין כפי שמבוצע במבצעים האחרונים, רק כשגדשה הסאה והאמיר מספר הנפגעים מקרב האזרחים הישראלים. ככל שנותר מספר הנפגעים נמוך בפיגועי טרור מקומיים, ובמרווחי זמן של מספר ימים ושבועות- כך נמשכה לה "מלחמת ההתשה" ונדחה מבצע משמעותי למיגור תשתיות טרור והגברת ההרתעה, עד לפעם הבאה.
דוגמאות היסטוריות למהלומות עמוקות
מדינת ישראל יצאה ל"מבצע קדש" בין היתר על רקע רצף פיגועי טרור כנגד אזרחים ישראלים שביצעו "הפדאיון" בשנות החמישים. זאת לאור העובדה שמסיום מלחמת העצמאות ועד ליציאה למערכה בסיני באוקטובר 1956 נפגעו כ-1,300 אזרחים ישראלים על ידי מחבלים, שהסתננו בעיקר מרצועת עזה שבשליטת מצרים ומממלכת ירדן.
צה"ל יצא ב-21 במרץ 1968 ל"מבצע תופת (כארמה)" בשטח ירדן לאחר שורת פעולות טרור של מחבלים משטח ירדן ותקריות אש עם צבאה. המבצע יצא לפועל באישור ראש הממשלה לוי אשכול רק לאחר שב-18 במרץ נהרגו שני מלווים ונפצעו 10 תלמידים מגימנסיה הרצליה כשאוטובוס בו נסעו עלה על מוקש סמוך לבאר אורה שבערבה.
ב"מבצע ליטני" שנערך בין ה- 14 ל-21 במרץ 1978 חדר צה"ל לשטח דרום לבנון עד נהר ליטני, והחזיק בשטח זה במשך כשלושה חודשים, עד נסיגתו חזרה לגבול הבין-לאומי. מטרת המבצע הייתה לפגוע בתשתיות ארגוני הטרור הפלסטינים בדרום לבנון, ובכך להפחית את פעילותם נגד אזרחי מדינת ישראל. ברקע למבצע עמדה פעילותם הגוברת כנגד ישראל של ארגוני הטרור הפלסטיניים, שהתבססו במרחבי דרום לבנון ("פתחלנד") לאחר גירושם מירדן. פיגוע כביש החוף (המוכר גם כ"אוטובוס הדמים"), שארע ב-11 במרץ 1978, בו נרצחו 35 ישראלים, הביא את ממשלת ישראל להחלטה לצאת למבצע.
הפיגוע במלון פארק בערב ליל הסדר תשס"ב (2002) היה חלק מהאינתיפאדה השנייה שהחלה "רשמית" בספטמבר 2000. גל פיגועי ההתאבדות שטף את ישראל והביא לרציחתם של למעלה מ-1,000 ישראלים (רובם המכריע אזרחים) ולפציעתם של כ-6,000 ישראלים במצטבר. השינוי המהותי בתגובה הישראלית חל לאחר התגברות מעשי הטרור בחודש מרץ 2002 בו נרצחו למעלה מ-135 ישראלים ברצף פיגועים שהתרחשו על בסיס יום יומי. שיא הנרצחים נשבר והגדיש את הסאה עת נרצחו 30 איש ונפצעו 160 בפיגוע ההתאבדות הקשה ביותר שחוותה מדינת ישראל. פיגוע זה היה למניע העיקרי ליציאה ל"מבצע חומת מגן" ברחבי יהודה ושומרון שכלל פגיעה בתשתיות הטרור בערים הפלסטיניות.
3+מטרותיו של המבצע הוצגו על ידי ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, בהודעה מדינית שמסר לכנסת ב-8 באפריל 2002: "לחיילי צה"ל ולמפקדיו ניתנו הוראות ברורות: להיכנס לערים ולכפרים שהפכו מקלט לטרוריסטים; לתפוס ולעצור מחבלים, ובעיקר את שולחיהם ואת אלה המממנים אותם ונותנים להם חסות; לתפוס ולהחרים נשק ואמצעי לחימה שמיועדים לפגוע בישראל; לחשוף ולהשמיד מתקני טרור, מעבדות חבלה, מפעלי ייצור נשק ומתקני מסתור. הפקודות הן ברורות: לפגוע בכל מי שיאחז בנשק ולשתק כל מי שינסה להתנגד לפעולת הכוחות ולסכן אותם, ולהימנע מפגיעה באוכלוסייה האזרחית". "מבצע חומת מגן" נצרב בתודעה הישראלית והערבית כהוכחת יכולת לפעול בתקיפות, נחישות וקטלניות באמצעות ריכוז כוחות משמעותי, בכל המרחב. האין דבריו של שרון תקפים וראויים לביצוע גם בעת הזו?
"ההינתקות"- הנסיגה החד צדדית מרצועת עזה וגירוש אלפי יהודים מבתיהם באוגוסט 2005 לא הביאה כמצופה, לתגובה ישראלית עוצמתית כלפי הטרור החמאסי המתגבר שכלל ירי לעבר ישובים ישראלים. דן קרצר, שגריר ארה"ב בישראל באותה תקופה, אמר בהקשר זה: שרון היה צריך להכות בעזה כשהטילים החלו ליפול. כישלונו של שרון להגיב בעזה לאחר ירי הרקטות, כפי שהבטיח, היה אחת הטעויות הגדולות שנעשו אחרי ההתנתקות. מיד אחרי ההתנתקות אמרתי לוושינגטון להיות מוכנים לתגובה ישראלית רצינית מאד לפעולה האלימה הראשונה שתצא מעזה. שוכנעתי מדברי שרון, לפיהם מרגע שתתבטל העילה להילחם בישראל, לא יהיה לפלסטינים תירוץ להמשך האלימות וכתוצאה מכך יהיה עליהם ללמוד שיעור אם ימשיכו באלימות. העברתי לממשל מסר לפיו עלינו להיות מוכנים לתגובה ישראלית צבאית חדה על כל ירי, ועלינו להיות מוכנים לתמוך בכך. הצלחת ההתנתקות נשענה על ההתנהגות לאחר ביצועה. לכן הייתי מופתע כשלא הייתה תגובה לטיל הראשון, לטיל השני ולטיל החמישה עשר".
3+העדר תגובה עוצמתית ובלתי מתפשרת מול טרור החמאס הובילה מאז ההינתקות לרצף מבצעי תגובה בעיקר, שכללו תקיפות אוויריות וכניסות קרקעיות לשטח רצועת עזה, שהאחרונה בהן הייתה ב"מבצע צוק איתן", כמענה להתגברות משמעותית בירי רקטות ופצצות מרגמה לעבר ישובים בעורף ישראל.
אחד המבצעים הראשונים והמוצלחים היה "מבצע עופרת יצוקה" שהחל ב-27 בדצמבר 2008 עם מכת פתיחה מרשימה שניחתה על מספר רב של מטרות במקביל ובהן מגרש המסדרים של מחבלי חמאס בעזה. כך למעשה נהרגו כבר ביומו הראשון של המבצע מאות מחבלים ועד לסופו, מקץ כשלושה שבועות- נמנו למעלה מ-1100 מחבלים הרוגים. פתיחת המבצע במהלומה אווירית קטלנית השיגה "מקסימום אפקט תודעתי בשלוש דקות" לטענת גורמים צבאיים בזמנו. אפקט תודעתי משמעותי שקדם לו בעוצמה, בזמן הקצר ובהספק המטרות שנתקף באופן מדויק ומסונכרן, היה "מבצע מוקד" של חיל האוויר עם פתיחת מלחמת ששת הימים ב-5 ביוני 1967, בו הושמדו חילות האוויר הערביים בעודם על הקרקע.
מסקנות, המלצות וסיכום
מאז יציאת צה"ל ממרכזי הערים הערביות ביהודה ושומרון עם תום "מבצע חומת מגן", חזרו אליהם כוחותינו אין ספור פעמים בכדי לסכל פעילות טרור. זהו בגדר הכרח הנובע מחוסר תפקוד, העדר יכולת ורצון של מנגנוני הרשות הפלסטינית המתפוררת לעשות כן בעצמן. מצב שככל הנראה לא ישתנה לטובה בקרוב, אם בכלל.
דפוסי פעילות ארגוני הטרור במרחב יהודה ושומרון עוברים תהליך של "לבנוניזציה" במובנים רבים. האויב לומד את דפוסי הפעולה של כוחותינו, חושף את נקודות התורפה, משכלל את שיטותיו ואמצעי לחימתו לצד היותו מודע היטב להלכי הרוח, הרגישויות ודעת הקהל הישראלית. התנהלות זו דורשת מכוחות הביטחון ומצה"ל בפרט לחדש, לעדכן ולגוון את שיטות פעולתו ברוח הפסוק מספר משלי "כי בתחבולות תעשה לך מלחמה", בכדי שלא לשחק לידי המחבלים או לשחוק את יכולותיו והרתעתו שלו עם מיצוי דפוסי פעולה מסוימים.
3+התגברות הפיגועים (כולל ניסיונות הפיגוע) והתעוזה בה נוקטים המחבלים, דורשת מענה החורג מרצף פשיטות כירורגיות, נקודתיות וקצרות מועד שאין ביכולתן לפרק את תשתית הטרור המקומיות בהספק גבוה הכולל: פגיעה מרבית במחבלים, איתור ואיסוף אמצעי לחימה, יצירת אפקט תודעתי נרחב ועוד.
אל למדינת ישראל להמתין לפיגוע הגדול שיגבה מחיר דמים גבוה בטרם יורדו הכפפות ותונחת מהלומה. סבלנותה וכושר ספיגתה של מדינת ישראל אינם בהכרח מוערכים על ידי השכנים הערבים, כפי שיש מי שסוברים כאקסיומה. ההימנעות ממענה עוצמתי, נחוש וקטלני עלול להעיד על חולשה בפני אויבים מחוץ ומבית שינצלו את ההזדמנות הבאה ויאתגרו את כוחות הביטחון ואזרחי ישראל בדרכם האלימה.
שבירת שגרת הלחימה הינה הכרח כדי לשמר תנופה ולהימנע מיצירת דפוסים שיהוו תורפה לכוחותינו. כנגד המחבלים וסייעניהם יש לפעול בשלל הכלים העומדים לרשות כוחות הבטחון בגיבוי הממשלה. אין לחוס על חייהם אלא לקדש את חיי האזרחים המעוניינים בחיים שלווים ובטוחים. כל מחבל חמוש צריך לראות עצמו כמטרה לגיטימית לחיסול בכל רגע נתון, שרכושו מצוי בסכנת חילוט או הריסה ומשפחתו על סף גירוש אל מעבר לגבולות המדינה. כל התכנסות או התקהלות של חמושים צריכה להיות מפוזרת בדומה לאותו מגרש מסדרים ברצועת עזה עם פתיחת "מבצע עופרת יצוקה". כך יקוים הפסוק מתהילים י"ח: "ארדוף אויביי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם".
