המשפחות המסורות שהתגוררו ברמת ארבל בחודשים האחרונים בתנאי שטח חורפיים ובמסירות עצומה חשו את הציונות בכל בוקר כשהתעוררו במקום היפהפה שבלב הגליל. השטח שהוקם בו היישוב רמת ארבל משתרע על פני תשע מאות מטרים רבועים: 60% ממנו בבעלות יהודית פרטית, כ-30% בבעלות המדינה והקרן הקיימת לישראל, ו-10% בבעלות ערבית.
בשנת תשס"א (2001) הכריזה הממשלה על הקמת היישוב רמת ארבל, אולם ההחלטה נעצרה במסע הבירוקרטי המפותל שבו עוברת כל החלטה כזו במדינת ישראל: מסע בין ועדות ומשרדים עד לעליית היישוב על הקרקע.
ההחלטה התמסמסה ואיבדה מתוקפה, ומאחר שהשטח נשאר מופקר, הצליח בדווי לגזול את המקום. הוא גידר את השטח ועשה בו כבתוך שלו: הקים בו חווה, ובמשך שתים עשרה שנה לא העז לפנותו אף שוטר אחד. אדרבה, שוטרי האזור מגיעים למאהל לא פעם בשביל לשתות קפה שחור חזק.
3+כדי להגן על הזכויות של בעלי הקרקע היהודים ולמנוע מהבדווי להשתלט על השטח החליטו בקיץ האחרון כמה משפחות להתיישב במקום בתקווה שהחלוציות תעורר את הדרישה ליישם את החלטות הממשלה הנושנות להקים בשטח יישוב יהודי ששמו רמת ארבל.
מיעוט יהודי בגליל
סיפורה של רמת ארבל הוא סיפורו העצוב של הגליל כולו. הריק שנוצר בשטחי הענק של הגליל, המחכים לרגליים יהודיות שיתהלכו בהם וליישובים חדשים שיזרימו לאזור דם חדש, הולך ומתמלא לאיטו במתיישבים ערבים, ללא אישורים וועדות וללא צורך בהחלטות ובתהליכים בירוקרטיים מסובכים.
הבנייה הבלתי חוקית של בתים, שכונות וכפרים ערביים, בדוויים ודרוזיים בגליל, וכמוה במקומות אחרים בארץ, כבר מזמן יצאה משליטה. כמעט באין מפריע ובאין פוצה פה ומצפצף הגליל הולך ומתמלא בנקודות אחיזה לא יהודיות, ההורסות גם שמורות טבע ויערות. בזמן שהיהודים ישנים הערבים מציבים עובדות בשטח העלולות בעוד דור לעורר ספק במעמדו היהודי של הגליל ואף לערער על שייכותו למדינת ישראל.
המצב הנוכחי, שבו היהודים הם מיעוט בגליל והפלח שלהם באוכלוסייה הולך ומצטמצם, אמור להיות קריאת השכמה לממשלה ולציבור כולו לעשות כל מה שאפשר כדי לשנות את המצב.
לב הגליל כולל 48 יישובים: שתי ערים ו-46 יישובים כפריים, שהמשותף לכולם הוא שהם מוקפים בסביבה ערבית. אזור זה תחום בכרמיאל בצפון ובנוף הגליל בדרום, בשפרעם במערב ובעיילבון במזרח. שיעור היהודים באזור מרכזי זה בגליל עומד היום על 14% בלבד (על פי פורום שילה), ובשאר הגליל הוא עומד על 34% (על פי נתוני הלמ"ס, בפילוח של עמותת לב בגליל). אנו צועדים בדרך לאבד את הגליל.
3+זה מה שגרם לכמה מתושבי מושב טפחות לקום ולעשות מעשה ולשנות את המציאות בידיים. שוחחנו עם אחד מהם, יוסף רוסו, ממובילי גרעין ההקמה ברמת ארבל.
"אנחנו חייבים לעמוד על הרגליים האחוריות ולעשות כל מה שאפשר כדי שהמצב ישתנה", אומר רוסו. "אם לא נתעשת בהקדם, הגליל עלול להתנתק ממדינת ישראל בגלל המיעוט היהודי שבו.
"חלילה עלול לקרות לגליל מה שקרה למחוז דונבאס שבאוקראינה. הרוסים טענו נגד האוקראינים שהיות שרובם הגדול של תושבי האזור הם רוסים, שטח דונבאס צריך להיות שלהם. גם בישראל עלולים חלילה לבוא כל מיני גופים מתוך רצון לסדר מחדש את המזרח התיכון או כחלק מהסכמי שלום, ולטעון שהגליל לא צריך להיות שייך לישראל, כי רובו לא מיושב ביהודים. זאת סכנה מוחשית ברורה לכול".
רוסו מפנה אצבע מאשימה לבעיית התפיסה. "זה נובע מתפיסה שגויה ביסודה של מדינת ישראל – קונספציית השוויון", הוא טוען. "התפיסה הזו מכלה אותנו בגליל ומנוגדת ליסודות הציוניים של המדינה. באנו לארץ כדי לתעדף את היישוב היהודי בה על פני התיישבות של עמים אחרים ולא כדי לחלק את השטח בשווה לכל מאן דבעי".
איך התפיסה השוויונית מתבטאת בפועל בחיים בגליל?
"יש אין-ספור דוגמאות. הפער של מחירי הקרקעות הוא מהבולטות שבהן. מחיר קרקע ליהודי יכול להגיע לפי ארבעה ממחיר קרקע לדרוזי, הטבה על שירותו הצבאי. המדינה, מתוך תפיסה שוויונית, רוצה שכלל האזרחים יתגייסו, ולכן היא מעודדת את הדרוזים להתגייס ומעניקה להם על מגש של כסף את קרקעות הגליל במקום לעודד מגמה של ריבוי יהודים על מנת להחזיק את קרקעות הגליל בידינו.
3+"הדברים מגיעים לכדי אבסורד", אומר רוסו ומדגים: "במושב טפחות מחירה הממוצע של חצי דונם קרקע עומד על ארבע מאות אלף שקלים, ואילו בעיר מע'אר, השוכנת מעברו השני של הוואדי הסמוך, המחיר עומד על מאה אלף שקלים וכולל גם את פיתוח השטח.
"זו תפיסה כללית הגורמת שכל התשתיות והתוכנית שיצרה מדינת ישראל כדי ליישב את הארץ משרתות את הערבים, וזה עלול לחסל כליל את ייהוד הגליל".
