פה אחד נדחה הבוקר הערעור שהגיש אביעד משה שניסה לרצוח את אישתו שירה איסקוב. ההרכב בראשות השופט יוסף אלרון, השופט אלכס שטיין והשופטת גילה כנפי שטייניץ.
בתחילת הדיון נדחתה בקשת באי-כוחו של משה להוספת ראיה לאחר שביקש להגיש חוות דעת פסיכיאטרית. השופטים קבעו כי אין ממש בטענה לכשל בייצוגו של משה תוך שהודגש כי ההגנה בחרה, באופן מושכל, שלא להגיש חוות דעת פסיכיאטרית ולא למצות קו הגנה זה. עוד נקבע, כי כוונתו של משה להביא למותה של איסקוב הוכחה מעבר לכל ספק סביר.
2+בנוסף, הגיש משה הסתייגות בדבר הרשעתו בהתעללות בבנם המשותף. טענות אלה נדחו תוך שהשופט אלרון מנמק כי בהתחשב בפסיקה קודמת הוא אינו סבור שבנסיבות אלו הרשעתו בעבירה זו היא תקדימית כנטען: "בחירת המערער שלא לחדול ממעשיו או להרחיק את הילד מהזירה, כפתה עליו, הלכה למעשה, לא רק להיות עד לזוועה שהתחוללה אלא גם להיות חלק מההתרחשות עצמה. בפרט, בהתחשב בפערי הכוחות העצומים שבין המערער לילד והתלות המוחלטת שלו בהוריו בגיל זה."
השופט אלרון הוסיף וקבע כי לא נפל פגם בכך שמשה הורשע בעבירת ניסיון לרצח וגם בעבירת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. ביחס לטענותיו של משה על חומרת עונשו, השופט אלרון נימק כי ישנם מספר היבטים המצדיקים ענישה ברף הגבוה. לאיסקוב ולבנם המשותף. פסק הדין נחתם בדבריו של השופט אלרון: "אף אני הקשבתי להקלטת האירוע המתעדת חוויה מזעזעת. הלמות המערוך אשר צליל פגיעותיו בגולגולתה של המתלוננת ובחלקי גופה האחרים עדיין נשמעות באוזניי כאילו התקבעו להן מאז".
2+עוד כתב: "מתערבבים להם צלילי החבטות, זעקות המתלוננת ובכיו של הילד הניצב חסר אונים למול השבר הנורא של אביו החובט באימו לקול זעקותיה, בעוד היא מבקשת את רחמיו, והוא ממשיך במעשיו ללא רחם. מחזה נורא שבנוראים. בשנותיי על כס השיפוט דנתי במאות, אם לא באלפי, תיקי אלימות קשים ופשע חמור – ותיעוד של תקיפה כה אלימה, כה ממושכת, כה אכזרית – איני זוכר. המערער ראוי לכל שנת מאסר שנגזרה עליו."
